89

העם, שתכונתם של "העם היוצא גו'" היא — לכסות את עין הארץ (שהולכים ומזיקים כו'). ולכן לא אמר "הנה כסה גו'" (שמשמעו שזהו ענין נוסף) אלא "ויכס גו'", שזהו המשך ללפניו.

[ויש לומר, שמטעם זה נקט "יוצא", לשון הווה, כי זה מדגיש יותר שזוהי תכונתו של העם, עד שכל כוונת יציאתם ממצרים היתה (מה שעושים עתה, בהווה) לכסות את עין הארץ].

ה. והנה כתיב^לב "ולא אבה ה"א לש­מוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ה"א". כלומר, לא זו בלבד שתמורת הקללה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל, אלא עוד זאת, שהקללה נהפכה לברכה, שלכן היו ברכותיו "מעין אותם קללות שביקש לומר כו'" (כהובא בפרש"י^לג).

וע"פ הנ"ל יש לומר, דכשם ששנאתו של בלעם היתה שנאה בלי טעם ודעת, עד"ז ברכותיו של בלעם באו לבטא את גודל אהבתו של הקב"ה לבני ישראל, שהיא אהבה למעלה מטעם ודעת, "אהב­תי אתכם אמר ה'"^לד, שהיא האהבה של הקב"ה לישראל להיותם בנים למקום.

וזהו גם מה שדוקא בפרשת בלעם נבא במשיח האחרון שעתיד לגאול את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה, כמבואר ברמב"ם^לה, כי ענין הגאולה הוא למעלה מטעם ודעת, כמאמר^לו "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", כפירוש אדמו"ר הזקן^לז שהוא "למעלה מבחינת הדעת", שזהו בהתאם להענין ד"ויהפוך ה"א לך גו", שתמורת השנאה של בלעם לישראל בלי טעם ודעת, נתגלו על ידו נבואות הגאולה, שהם "למעלה מבחינת הדעת".

(משיחות ש"פ בלק תשל"ד, תש"מ)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org