Letter 567

ב"ה, י"ג אדר, ה'תש"י

כבוד הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו'

מהור"י שי'

שלום וברכה!

אאשר קבלת מכתבו מה' אדר, וכן המכתב לרעיתי תי', ובשמה ובשמי אביע ת"ח על דבריו והשתתפותו בצער כולנו, שגם כבודו בכלל.

איתא ברבנו יונה פ"ג דברכות דניחום אבלים מה"ת אפילו אבלים בעצמם ינחמו זה את זה.

והנה בהשקפה ראשונה אינו מובן, דבמה ינחם אבל את אבל חברו, והוא בעצמו שרוי באבילות כמותו.

אבל זה עצמו שמראה להאבל שאינו בודד בצערו, ואשר יש שני ושלישי וכו' הרוצה לנחמו אלא שמגודל הכאב אינו מוצא במה לנחם. זה עצמו נחמה היא.

ידועים דברי רבנו הזקן באגרת תנחומים שלו, אשר רוחו של זה שנסתלק, עומדת בקרבנו ממש, ואדרבה אשתכח בזה העולם יתיר [מ]בחיוהי ומקבלים זה ע"י התקשרות בדרכיו. ונקודה הפנימית בדרכיו הלא הי' שכל אחד ואחת ישתתף בעבודתו הוא, מושלבים ומאוחדים ע"י אהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל.

ומובטחני אשר גם כבו' ימשיך ללכת בדרך זו, ואדרבה ביתר שאת ויתר עז, כי זהו דרישת השעה.

ואסיים בדברי חתימתי בהקדמתי לקונטרס, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר מה עד כאן עמד ומשמש אף להלן עומד ומשמש

הרב מנחם שניאורסאהן

Kehot Publication Society · commercial