Letter 546

ב"ה, כ"ד מר-חשון, ה'תש"י

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"מ זקן וישב בישיבה

וכו'

מהור"י שי'

שלום וברכה!

בת"ח, אאשר בזה קבלת ספרו מצוות השם והחוברת דרוש פתיחה להל' נדה.

ונשלח לו בחבילה בפ"ע מהוצאותינו: ספר המאמרים לכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, קונטרס לימוד החסידות, וקובץ ליובאוויטש חוברת ט. י.

וכמו במכתבי הקודם, אבוא גם בזה באיזה הערות קצרות:

א) בהקדמתו, בתחלה. דהמצות מספרם תריג - יעוין במבוא לסהמ"צ לרס"ג של הרב פערלא, שהביא המקומות בש"ס מדרש פסיקתא וכו' שהובא מספר זה, ותמה על ר"י בן בלעם והתשב"ץ בסו"ס זהר הרקיע, שר"ל שאין המספר בדיוק או שאינו לפסק הלכה. - ויש להוסיף על ציונים הנ"ל המקומות בזהר ותיקונים שהובא מספר תריג (או רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת) אלא שרבו מלספור. ולא אציין, אלא: הקדמת רע"מ (זח"ג צב, ב) זח"א כד, א. קע, ב. רנג, א. הקדמת ת"ז כמה פעמים. ועוד. ובזהר שנדפס בירות"ו ת"ש עם הגהות ניצוצי זהר בראש ח"א - קבץ המו"ל וסדר המצוות שהובאו ברע"מ.

ב) בספרו בתחלתו. אם המצוה היא לידע או להאמין - הנה הרמב"ם ביד"ו, שהוא אחרון לסהמ"צ, כתב לידע. וראה בהוצאת סהמ"צ שנדפס בניו-יארק לפני איזה שנים, שבכת"י סהמ"צ שבערבית, שזהו לשון הרמב"ם עצמו יש לפרש ג"כ לידע ולא להאמין. ויעוין ג"כ קונטרס לימוד החסידות הנ"ל פ"י ואילך.

ג) שם. אם אנכי הוא במספר המצות - ראה מצות האמנת האלקות בסהמ"צ להצ"צ בזה.

ד) סימן ב. אם נצטוו ב"נ על השיתוף - ראה עד"ז בסהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה'.

ובמ"א מצוין דהסוברים דאין מצווין הם: הרמ"א או"ח סו"ס קנ"ו, תוד"ה שמא בכורות ב, ב. ובסנה' סג, ב ד"ה אסור. והר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו נ"ז ח"ה, אבל בשו"ת ושב הכהן סל"ח ושו"ת שער אפרים שכ"ד ס"ל דמוזהרין. ואין ספרים אלו תח"י עתה.

ה) בעיקר דתחה"מ - בקובץ ליובאוויטש הנ"ל שנשלח לו נת' באריכות בהוראת המקורות.

ו) בסופו. בענין צער בע"ח שהוא מדאורייתא - ראיתי מציינים בירור דעת הרמב"ם בזה ומקורו - ממ"ש במו"נ ח"ג פי"ז שהוא דאורייתא מאמרו (במדבר כב, לב) על מה הכית את אתונך. וכ"ה במדרש הגדול עפ"ז בשם ר' יוחנן. ועיין בארעא דרבנן ועפרא דרבנן בזה.

ז) בדרוש הפתיחה בתחלתו. בהערה בלשון הת"ז (בנוספות ת"ו): שיתין סדרי משנה (והגר"א הגי' ששין מסכתות) וסלקין לשית מאה ולששים רבוא. ומפרש וסלקין לשית מאה - שרומז על ת"ר סדרי משנה שהיו קודם רבי, וס"ר "אולי הרמז לס"ר אותיות שבתורה". אבל עפ"ז אינו מובן: א) הביטוי וסלקין לשית מאה. ב) מהו השייכות בין המסכתות וס"ר אותיות שבתורה.

לפענ"ד הפי', ע"פ הידוע דבקדושה כל מדריגה כלולה מיו"ד ויו"ד מיו"ד וכו'. וגם בפרט בתורה כן הוא וכמשנ"ת בלקוטי הש"ס להאריז"ל (שבת, בסופו) דמקורה בוא"ו וכלולה מיו"ד וכו' עד ס' רבוא. ובזה מובן הלשון וסלקין, כי שישים אלו גופא בהיותם כלולים כ"א מיו"ד סלקין לת"ר. וכשכלולין יו"ד מיו"ד ויו"ד מיו"ד וכו' סלקין לס"ר.

ומדייק במספר ס"ר, דוקא כי משנה אותיות נשמה (טעמ"צ להרח"ו פ' ואתחנן ופע"ח שער הנהגת הלימוד), ומספר נשמות שרשיות (ראה תניא פל"ז) הם ס"ר, ולכן גם במשנה צ"ל מספר זה. ומש"כ בת"ז בתחילה לשית מאה י"ל הכוונה כאילו כתוב: וסלקין לשית מאה (וכו' עד) ולשישין רבוא.

ואחתום בברכה ואיווי כט"ס

מ. שניאורסאהן

נדפס בקובץ יגדיל תורה ירות"ו גליון יד ע' 40, והושלמה ע"פ צילום האגרת. מהור"י: שטייף, אגרת נוספת אליו - לעיל תקמא.

בעיקר דתחה"מ: לעיל ח"ב אגרת ר.