Letter 6459

ברכה ושלום! במענה למכתבה מי"ג במנחם, בו כותבת אודות מצב בריאותה וחוות דעת הרופאים.

[כ"ד מנ"א תשי"ח]

במענה על מכתבך, בו מודיעה אשר בט"ו מנ"א הגיעה לגיל שתים עשרה שנה, היא עונת בת מצוה.

הנה יהי רצון שתקבל עליך עול מלכות שמים ועול מצות בלבב שלם, והשם יתברך יצליחך בלימודך ובהנהגה, ותגדלי להיות ראוי' לשם בת חב"ד, מתאימה לרצון נשיאינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ותשפיע גם על החבירות שלך בזה, בדבור ועוד יותר - על ידי היותך דוגמא חי' של בת ישראל המחונכת בדרכי החסידות. וזה יביא לך אושר רוחני וגשמי...

בשאלתך אודות מקום המשך לימודך ואופנו -

לדעתי, כיון שהחינוך של הנוער, ובפרט החינוך באותן השנים דגיל שלך - משפיע על כל משך ימי חייו, ובו תלוים העצמאות שלו והתוקף שלו, שיוכל לעמוד בנסיונות, שישנן בחייו של כל אחד ואחת,

כיון שנמצאים אנו בתקופה רבת השינוים, שאי אפשר לשער עתה כלל אופי ותנאי החיים לאחרי שנים אחדות, ולכן אין לדעת גם כן גודל הנסיונות אז שלא להכשל בעניני צדק ויושר, אמונה ודת,

- לכן צריך וחייב כל אחד ואחת מהנוער צ לקבל חינוך דתי במדה המקסימלית, בכדי שיוכל לעמוד בכל סכנה שלא תבוא, חס ושלום.

ואם אפילו חינוך באופן זה קשור יהי' באיזה אי נוחיות וכיוצא בזה, במשך תקופת זמן - במה נחשב זה לעומת החיסון ותוספת כח שמקבלים, על ידי חינוך זה דוקא, למשך כל ימי החיים.

Kehot Publication Society · commercial