19

למה הביאו כאן, כשהענין הובא רק דרך אגב לראי' על ענין אחר?

ד. ולכן נ"ל, שאין כוונת הכס"מ במ"ש (בפירוש דברי הרמב"ם) "ומאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד", רק דחייב ללמוד כדי שידע איך לעשות (כיון שהתלמוד מביא לידי מעשה) — אלא שזוהי גם ראי' בדרך כ"ש וק"ו, דכיון שמצינו בכל מקום שהתלמוד קודם (ויותר חשוב) מענין המעשה ["מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המע­שה מביא לידי תלמוד"], א"כ, מי שחייב במעשה, כ"ש וק"ו שחייב בתלמוד (שיו­תר חשוב וקודם למעשה בכל מקום)^*23.

ועפ"ז יוצא שכוונת הרמב"ם היא, אדרבה, להגדיל חשיבות הלימוד על ה­מעשה, דמלבד חובת הלימוד מפני שהוא מביא לידי מעשה, הרי עצם חיוב הלי­מוד הוא יותר חשוב וקודם לענין ה­מעשה. דמעלה זו היא מצד עצם ידיעת התורה, ולכן פסק הרמב"ם שגם בתחילת לימודו של אדם חייב ללמוד שליש זמנו בפלפולה של תורה "הנקרא גמרא".

ולכן יש לומר, דזה שאדה"ז השמיט סיום דברי הרמב"ם "וכן אתה מוצא כו'", הוא לפי שלשיטתו אזיל בהא ש"חייב לשלש את זמן למידתו", שפירש "שליש בתלמוד" (בתחלת לימודו) — היינו "לידע^טו הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול", וכ­דלקמן.

ה. ויש לומר הביאור בזה:

כאשר אדה"ז מבאר^כד החיוב "לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה", מפ­רש^כד ומפרט "דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פי' התרי"ג מצות שבתורה", ועד"ז מדייק עוד כמה פעמים בהל' ת"ת^כד, בגדר ידיעות ההלכות כו', שהן "פירוש התרי"ג מצות שבתורה"^כה.

וביאור לשון זה מובן מדברי הסמ"ג^כו — שהוא מקורו של אדה"ז^כז שיש חיוב ללמוד גם הלכות של המצות שאינן נוה­גות בזמן הזה — וז"ל: "כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אע"פ שאינם צריכין עתה, כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם ונאמר^כח שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגומר, ונאמר^כט ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, הא למדת שהשמירה וה­עשיי' שני דברים הם, כי אין שמירה אלא בלב. . וכן אמרו^ל רבותינו ושמר­תם זו המשנה ועשיתם זו העשיי'".

ומדבריו מובן, שבנוגע לתרי"ג מצות יש שני חיובים: א) עשיית התרי"ג מצות, ב) שמירת תרי"ג מצות בלב, דהיינו ידיעת המצות.

ועפ"ז יש לומר, שזהו יסוד החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת אדה"ז בגדר מצות ידיעת התורה: לדעת הרמב"ם ה"ז חיוב בפ"ע של ידיעת התורה, ואילו לאדה"ז יסודו הוא ידיעת תרי"ג מצות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org