20

שבתורה, וגדר הלימוד הוא ע"ד קיום תרי"ג מצות, אלא שזה במעשה וזה ע"י שמירה בלב^לב [וענין זה מודגש גם בלשון אדה"ז בהל' ת"ת^לג בשם "חכמי האמת" בנוגע לחיוב לימוד כל התורה כולה, "שכל נפש מישראל צריכה כו' שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה, ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן"]^*33.

ועפ"ז יש לומר, שהרמב"ם ואדה"ז חלוקים בפירוש דברי הכתוב "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (שהוא מקור החיוב ללמד את עצמו):

מדברי הרמב"ם, שלאחרי הבאת הכ­תוב ממשיך "וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה כו'" מובן שמ­פרש התיבות "ושמרתם לעשותם" על עשיית המצות [והכתוב בא להדגיש הק­דמת תלמוד למעשה, שבתחילה בא "ול­מדתם אותם" ואח"כ "ושמרתם לעשו­תם"]: אבל אדה"ז שלא הביא המשך דברי הרמב"ם, מפרש שגם המשך לשון הכתוב "ושמרתם לעשותם" קאי על חו­בת הלימוד, וכדברי הסמ"ג "כי אין שמי­רה אלא בלב. . ושמרתם זו המשנה", שצריכים לשמור התרי"ג מצות בלב ע"י לימוד וידיעת התרי"ג מצות^לד, וזהו המשך לשון אדה"ז ש"זו מ"ע של ת"ת על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמשנ"ת למעלה שנאמר^ז כל המצוה גו'" (ששם "למעלה"^לג הביא הכתוב^ז "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת" ודברי הסמ"ג), שחיוב זה נרמז במ"ש "ושמרתם לעשותם", ש­לזה צריכים לידע כל התרי"ג מצות.

ועפ"ז מובן עוד יותר החילוק בין שי­טת הרמב"ם ושיטת אדה"ז בפירוש "שליש בתלמוד"^לג — שלהרמב"ם ה"ז פלפולה של תורה, ולאדה"ז הוא רק טעמי ההל­כות בדרך קצרה כנ"ל:

לשיטת הרמב"ם שהמצוה היא ידיעת התורה, מה שאמרו חייב אדם לשלש זמן למידתו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, היינו שצריכים לחלק זמן הלימוד בין כל חלקי התורה, מקרא משנה ותלמוד;

אבל לשיטת אדה"ז, אין הם ג' חלקים שונים, אלא מקרא משנה ותלמוד מהווים חפצא אחת של ידיעת תרי"ג מצות ה­תורה, שבשביל ידיעה זו צריכים לימוד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org