א. תנן בריש פרק בתרא דמס' נזירא: "הגויםב אין להם נזירות", ובגמרא: מנא הני מילי דתנו רבנן דברג אל בני ישראל ולא לעובדי כוכבים.
ובפירוש דברי המשנה "הגוים אין להן נזירות" כ' רש"י: "העכו"ם שנדרו בנזירות אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים". אבל התוס'ד כתבו דהא דהגוים אין להן נזירות היינו "ואין קרבנן קרב אף על גב דמקבלין מהם נדרים ונדבות".
והנה הטעם שלא פירשו התוס' כפשוטו (וכפרש"י), ש"אין להם נזירות" היינו שמותרים ביין כו', אלא כתבו ש"אין קרבנן קרב"ה — יש לומר בפשטות, שזהו לפי שזה שעכו"ם מותר ביין ובתגלחת מצ"ע אין בזה שום חידוש, דמהיכא תיתי דיאסרו בזה, והרי אין בעכו"ם כל דיני נדרים, ולכן פירשו התוס' "ואין קרבנן קרב אף על גב דמקבלין מהם נדרים ונדבות", והיינו, דהטעם שצריך לימוד למעט עכו"ם מנזירות הוא (בעיקר) מצד דין קרבן נזירו, שבזה איתנהו לעכו"ם דמקבלין מהם נדרים ונדבות.
ויומתק ע"פ דעת ר"מ בזבחיםז, דס"ל דקרבנות נזירות הם בכלל נדרים ונדבות (שקרבין בבמת יחיד), ולפ"ז י"לח דחיוב קרבנות נזיר (ועכ"פ העולהט שלו) הוא מחמת נדרו, שבכלל הנדר דקבלת נזירות איכא גם קבלה על הקרבן, ולכן ס"ד אמינא דחל ע"ז דין נדרים ונדבות דעכו"ם שמקבלין מהן.
וי"ל, דהא דרש"י לא פירש כן (ד"אין להם נזירות" היינו שאין קרבנן קרב), הוא משום דס"ל שקרבנות נזיר אינם שייכים להנדר, אלא הם חיוב הבא "