הוספות - שיחות ומכתבים א

491שמות

. . . במה שהקשה על מש"כ בסהמ"צ להצ"צ מצות ספה"ע פ"ב שמשיח יהי' גבוה ממשה, והרי כתב הרמב"ם (תשובה פ"ט) שמשיח יהי' נביא קרוב למשה רבנו — מש"כ בסהמ"צ מפורש כן במד"ת תולדות: ונשא מן משה (כצ"ל. וכ"ה ביל"ש ישעי'). — ומש"כ ברמב"ם, יל"פ שהוא רק בנוגע למעלת הנבואה, ועפמש"נ ולא קם נביא. ועייג"כ רמב"ם יסוה"ת פ"ז. וראה לקו"ת להאריז"ל עה"פ עד כי יבוא שילה. מנחות כט, ב. לקו"ת לרבנו הזקן שה"ש בסופו. ואכ"מ.*

(ממכתב יג אייר תשט"ז)492בשום אות ונקודה בעלמא, אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי' בגין דישתמודעון לי' כו' וכד אסתלק מנה לית לי' מדה ולא דמיון ולא צורה כו' עיי"ש באריכות.

ובהקדמת ת"ז (במאמר אלי') ואנת לית לך שם ידיעא כו', ועוד בכ"מ.

ומוכרח הוא מסברא גם בהשקפה ראשונה, כיון שכל שם הוא מגביל, — נותן איזה ציור חיובי או שלילי עכ"פ, ועצומ"ה ית' אין כל ציור שייך בו ועיין של"ה בתחלתו עד"ז.

ומה ששאל לרמז בנגלה, הנה מפורש הדבר בשמ"ר (פ"ג ה: הובא בשרש מצות התפלה שם): א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא כו' וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא הוי' כו' עכ"ל.

ועייג"כ בהמשך רס"ו ד"ה כל השונה הלכות בענין שם הוי' שבעצמות שאין בו אותיות.

בברכה לאלתר לתשובה — לאלתר לגאולה

(ממכתב יום ב' כ' מנ"א תש"ה)

מש"כ מה שבשמות עב סג מה מספר המרובה קודם, משא"כ בשם בן.

זה שנים רבות ראיתי באיזה ספר — כמדומה בשם מהר"ש מאסטרופוליא — שמבאר זה, כי עב סג מה במספר קטן בגימטריא תשעה, וגם „בן" כן, כי נון פשוטה היא ז מאות (עיין רש"י סוכה נב רע"ב, וכידוע בענין א"ב איק בכר — נזכר בלקו"ת ר"פ ברכה ועייג"כ ס"פ בלק, ונתבאר בע"ח ש' פרקי הצלם פ"ו וש' תיקון הירח פ"ה) ובמספר קטן ז. משא"כ „נב" שאינו אלא ז במ"ק, ואיני זוכר אם מפרש שם המעלה בזה שיהי' דוקא ט' במ"ק. ואולי הוא מפני כי ט' הוא „תכלית החשבון שאין למעלה הימנו" (כל' הע"ח), כי עשרה הוא עשירית אחת וחוזר לאחד וכן הלאה, ועיין בהקדמת ס' שפע טל (כמדומה שבמדינתו היו לומדים אותו הרבה) שהאריך במעלת מספר ט, לענין דשם מה במ"ק הוא ט.

והנה בפשטות אפ"ל, שכדרך הסימנים, בחרו באופן כזה שיהי' קל לזכרו, היינו שיהי' איזה מובן לתיבה, משא"כ „נב" שאין לו הבנה (וא"כ צ"ע משם „מב" דהול"ל „בם").

ובעומק יותר: בחי' שם „בן" יש להם שייכות לתיבת „א־בן", — (שהיחוה"א ספ"ז. ודרך אגב: מה שסתם שם וכ' „לטעם הידוע ליוצרה" פירש בלקו"ת ד"ה ושמתי כדכד השני ס"ג, ונרמז ג"כ בתו"א בי' לד"ה ותחת רגליו)493— לענין ד' בנים שבהגדה (פע"ח שחהמ"צ מליאדי), עשרה בנים דמאמר אלקנה (לק"ת בשיחת חה"פ דהאי שתא* בענין כאן הבן ש־

ועיין בביאוה"ז פ' בהעלותך בחילוק דנו סד"ה אחרי ד"א תלכו, וצ"ע אם שייך לנדו" פ"ו — ונזכר בסידור מהרי"ד להאריז"ל ש"א א) ועוד. ועיין שואל מה.

ון פשוטה או כפופה ובלקו"ת ד

(ממכתב ט' אלול, תש"ג)