דהנה הטעמים הם ע"ג האותיות וה"ה ג"כ בחי' עטרה ע"ג הראש (צ"ע הלא נת"לכ שהעטרה ע"ג הראש הם התגין, ומה שממשיכים עי"ז בחי' טעמים יובן בלא זה שהרי הטעמים הם בכתר) וע"י תפילה ממשיכים יהי' רצון שהוא ג"כ בחי' עטרה ע"ג הראש (שהוא בחי' כתר כנ"ל) וא"כ ממשיכים ע"י תפלה בחי' טעמי תורה.
וזהו שבתושבע"פ לא יש פי' וביאור על טעמי תורהכא דרובו של תושבע"פ הוא על האותיות של תושב"כ כמו מס' שבת בתושב"כ הוא בקיצור נמרץכב ובתושבע"פ נעשה מזה כל מס' שבת ומס' עירובין ששייך ג"כ לשבת וכן סוכה מפסוק בסכת תשבוכג וכמו מ"ט דר"מ אמר קראכד, וכן יש ביאור על תגין וכמ"ש קוצותיו תלתלים ואמרז"ל שר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכותכה, וכן נקודות יש אם למקרא יש אם למסורתכו ואפי' נקודות שאינם נוגעים להאותיות דורשין ג"כ כמו למה נקוד על איהכז, אבל על טעמים לא יש פי' וביאור, והוא מפני שתורה הוא השגה והבנה וטעמי תורה הם למעלה מהשגה לכן אינו שייך שיהי' ע"ז פי' וביאור בתושבע"פ, הגם שנת' במ"א דטעמים בחכ' ונקודות בינה ותגין ז"א ואותיות מל'כח, הנה יש ב' בחי' אותיות אותיות דע"מ הם במל' בדבר ה' שמים נעשול ואותיות התורה ואותיות התפילה הם בז"אכט. דהנה תפילה הוא ג"כ ואני תפלהלא שהוא התקשרות לא"ס עצומ"ה.
וביאור הענין דהנה אמרז"ל א"ל הקב"ה למשה דודלב זמירות קריתלג לילד הריני מכשילך בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו כתי' לבני קהת לא נתן