לא נתהווה עדיין כלום כמו באדם שלמטה שהרי כתי' כולם בחכמה עשיתמו, ועז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכםמז שמן המוחין שהם ג"ר נתהוו עלמין דאתכסיין, אבלמח עדיין הם בתכלית היחוד וההתכללות, אבל ע"י מדות יצאו לגילוי מן ההעלם שיהי' נק' בשם זולת, כי המדות נק' אור המאיר לזולתו, כי המדה לעצמו אין לה התגלות (והראי' מאהבת עצמו שאינה מורגשת) אם לא לזולתו כמו החסד שהוא להטיב לזולתו (רק למטה באדם לא מהמדה יתהווה הזולת אדרבה מהזולת יתהווה המדה אם להטיב או כו'מט, אבל למעלה מאחר שהאציל מציאות החסד שהוא להטיב לזולתו ומחייב שיהי' זולת, מזה גופא נתהווה הזולת, רקנ שלא היו עדיין נפרדים מחמת השפעת המדות בקירוב הערך, לכן האציל מדת המל' שהוא רוממות והתנשאות ועי"ז נראים כאלו הם נפרדיםנא כמ"ש במ"א).
וזהו פי' הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה שמקור העולמות הוא מהמדות דוקא כנ"ל, וע"ז אמר שתשו' קדמה במעלה מן המדות שהתשובה היא בבינה שהוא מקור המדות, ולמדו מזה הפסוק בטרם הרים שהם מדותנב (כי המדות הוא בליטה מן הנפש) כמ"ש לא כאברהם שקראו הרנג, ואברהם הוא מדת החסדנד, מאותה שעה תשב אנוש כו', כי מחמת שע"י העדר מ"ע פגם במדות שבנפש כנ"ל, העצה לזה שיעמיק בהתבוננות עד שיוליד מדות מחדש, כי הבינה נק' אם הבניםנה שמוליד את המדות, היינו שאם לא הי' פוגם במ"ע שנוגע הפגם בו"ה שבנפשו היו מאירים המדות שבנה"א אצלו ולא הי' צריך לריבוי העמקת הדעת רק תומ"י כשיזכור שהקב"ה עומד עליו כו' מיד יגיע אליו היראהנו וכן האה', אבל מי שיש לו