המוחין שפעולתם לקרר דוקא ולכן גם למעלה מעורר עי"ז בחי' י"ה שהוא המוחין עליונים ולכן שמי עם י"ה שס"ה ל"ת.
ג) והנה כ"ז הוא כשמקיים מ"ע מעורר בחי' ו"ה וע"י ל"ת בחי' י"ה כנ"ל, וממילא מובן שאם עבר על מ"ע (אבל מל"ת לא עבר ח"ו מעולם) פגם עי"ז למעלה בחי' מדות עליונות ובנפשו ניכר שלא האיר את מדות שבנה"א, ויש אצלו טמטום הלבלד, כי המוחין לא פגם, והראי' שלא עבר על מל"ת מעולם, שניכר שמוח שליט על לבו שלא לעשות רע בפועל מפני פחד ה', וא"כ למה מטעם זה לא נזדרז לעשות מ"ע ג"כ, אע"כ הטעם כנ"ל כי המוחין מרוממים ומנושאים עדיין מלנענע אברי המעשה הן מצד האור הן מצד הכלי כנ"ל באריכות. וע"כ התיקון לזה הוא תשו' שהוא בינהלה כמ"ש המקובליםלו, וכמ"ש במד"ר מנין לתשו' שקדמה לעולםלז שנאמר בטרם הרים יולדולח מאותה שעה תשב אנושלט כו', ואין הכוונה קדימה זמנית כי קודם שנבה"ע לא הי' מי שיחטא ומי שישוב, אע"כ הכוונה היא קדימה במעלה, כי עולם הוא מדות כמ"ש עולם חסד יבנהמ שהמדות הוא מקור העולמות כמו שנת' באדם שהמדות הם מקור לפועל והמוחין מרוממים מן הפעולה עדיין כנ"ל, כ"ה למעלה כי עצמי' אא"סמא הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מקור עדיין לעולמות, אמרומב אנת הוא דאפיקת עשר תקוניןמג והע"ס נאצלו מלמעלה למטה כסדרן, עד"מ באדם שמתחלה מתבונן בשכלו ואח"כ מתפעל בלבו וכשנאצלו ג"ר לא הי' עדיין מקור לעלמין דאתגליי' (שנק' עולם בלשון הכתוב ע"ש שהוא מעליםמד ומסתיר על כח אלקי המהווהו), כמו עד"מ באדם שהמוחין אינם רק אור המאיר לעצמו, ומתרוממים מן המעשה עדייןמה, רק א"א לומר שמן המוחין שנאצלו