11

קוב"ה". וכמ"ש רש"י^לב "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר^לג מקדש אדנ­י כוננו ידיך". אבל לאידך מצינו ברז"ל^לד שה­מקדש ייבנה על ידי בנ"י, וכן פסק הרמב"ם^לה דמשיח בונה המקדש, ולכאו­רה טעמו פשוט, שהרי בנין ביהמ"ק היא מצות עשה^לו, כמ"ש^לז ועשו לי מקדש, ומצוה היא דבר המוטל על בנ"י.

והנה כבר נת' כמ"פ^לח שי"ל כמה תיווכים בין ב' הדיעות, דתרווייהו אית­נהו בי' [דבנין הבית למטה יהי' בידי אדם, ובמקדש זה שלמטה ירד וישכון המקדש הרוחני דלמעלה, או שמקדש גשמי ירד מן השמים אבל הדלתות או השערים שטבעו בארץ, שהן היו בידי אדם, יעלו ויתגלו ויעמידום במקומם והמעמיד הדלתות נחשב^לט כאילו בנאו]. ועפ"ז נמצא, שבבנין דלעתיד יש צורך בשני הענינים — הן הענין ד"בניינא דקוב"ה", וכן שייעשה על ידי בני אדם, המלך המשיח.

ונקודת הביאור בזה היא, כי עיקר החידוש דבית השלישי הוא שיהי' בית נצחי, דלא כבית הא' ובית הב', ולכן צ"ל "בניינא דקוב"ה", ולא בניינא דבר נש, שאין לו קיום (כמבואר בזהר שם^מ). אבל לאידך, נצחיות המקדש צ"ל (גם) כמו שהוא בגדרי המטה, ולכן קביעות נצחית זו למטה היא ע"י מעשה בני אדם, שאז הנצחיות כמו שהיא מצד "בניינא ד­קוב"ה" נקבעת גם ב(גדרי) המטה^מא.

ה. ויש לומר, דכשם שהוא בנוגע ל­בנין ביהמ"ק, עד"ז הוא גם בזה שמראין את המקדש דלעתיד לכאו"א מישראל, שיש בזה מעין שני ענינים אלה — "בנינא דקוב"ה" ומעשה בני אדם (ונרמזים בב' הלשונות "מראין. . מרחוק", כדלקמן):

מ"ש "לשון מחזה שמראין לכאו"א מ­ישראל", אין כוונתו רק שבשבת חזון ישנו המקדש דלעתיד בבחי' ראי' אצל כאו"א (שאז הי' כותב כאו"א רואה ופשיטא שביכלתו לראות וכיו"ב), אלא ש"מראין" אותו, היינו שהראי' באה לא מצד האדם עצמו, אלא היא פעולתו של זה שמראה אותו, שהראי' באה מלמעלה, ע"ד שהבנין הוא "בניינא דקוב"ה".

וזהו החידוש בראי' זו לגבי ראיית השכינה במקדש הא' והב':

במקדש הא' והב', אף שבנ"י עלו לרגל והקריבו קרבנות במקדש וראו גילוי שכינה ע"י עשרת הנסים שנעשו לאבותינו, שפשיטא שכ"ז מביא ליר"ש [במכ"ש וק"ו מזה שהעלי' עצמה לירו­שלים לאכול מעשר שני מביאה ליר"ש, "

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org