גשה זו שרצון העליון "נרמז בקוצו של יו"ד"? הרי אדרבה, כוונתו שם היא להדגיש שרצון העליון הוא "למעלה מעלה. . מאותיות שם הוי'", ואיך מתאימה שם ההדגשה שרצון העליון כן שייך לאותיות הוי'?
וע"פ הנ"ל אתי שפיר, כי כדי שרצון העליון יוכל לנקות את הפגמים בהאותיות, דרושים שני קצוות: הכח לנקות הפגמים צ"ל ממדריגה גבוהה ביותר שאין פגם החטאים מגיע שם ("למעלה מעלה. . מאותיות שם הוי'"), אבל לאידך צ"ל איזו שייכות להאותיות ("נרמזיג בקוצו של יו"ד").
ה. אבל עפ"ז צריך ביאור לאידך גיסא:
זה שחטאים פוגמים בד' אותיות שם הוי' [וניקוי הפגמים הוא ממדריגה שלמעלה מ"ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'"] — הוא לפי שהאור האלקי המלובש באותיות מצוייר ומוגבל (לפי תמונת האות שהוא מלובש בהיד), ולפיכך הוא נותן מקום למציאות האדם, ובמילא — גם לעבודתו.
ולפ"ז אינו מובן: כיון שגם רצון העליון "נרמז בקוצו של יו"ד" והוא ההתחלה (ושרש ומקור) של "ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'", נמצא, שגם בבחינה זו יש (עכ"פ התחלה של) "ציור", ובמילא היא גם התחלה למציאות (הנבראים) — ולמה אין פגם החטא מגיע שם?
דכשם שמצינו באותיות שם הוי', שאות יו"ד הרי היא "בחי' נקודה לבד" (ללא ציור), המורה שכל מציאותהטו היא ביטולטז, ומ"מ, כיון שסו"ס היא מציאות של אות ("מציאות" של ביטול), יש בהאור האלקי שבאות יו"ד איזה ציור (ובמילא — שייכות ל"מציאות"), ולכן אפשר להיות בה פגם,
הרי כמו"כ הי' צ"ל בנוגע לקוצו של יו"ד, דהגם שציור הקוץ הוא פחות גם מציור אות יו"ד, מ"מ, כיון שסו"ס יש לו מציאות (ואפילו מקום הדיו על הקלף), נמצא לכאורה, שהאור האלקי שבקוצו של יו"ד (בחי' רצון העליון) שייך לציור והגבלה, ואינו שולל לגמרי את מציאות הנבראים.
ו. והנה באמת, שאלה זו היא גם בנוגע לחכמה (אות יו"ד):
הפגם בבחי' חכמה אינו בחכמה גופא — כהפגם באותיות הו"ה (בינה ז"א מלכות) — אלא רק ב"בחי' המתפשטת ממנה"יז לשאר הספירותיח