ומזה מובן, שבענין "העלם" ו"גילוי", מלאכים הם למעלה מנשמת האדם (כפי שהיא למטה). וכנ"ל, שנשמת האדם אינה נקראת בשמו של הקב"ה, אפילו לא בשם אלקים
[וכמובן גם מזה שאצל נשמת האדם למטה שייך לפעמים שתעשה דבר שהוא נגד רצון הקב"ה, לא כמלאכים, שתמיד הם מוכנים ומזומנים לקיים שליחותו של הקב"ה].
ומזה מובן, שזה שכל הנבראים, אפילו מלאכים, שייכים לשם אלקים, ואילו נשמת האדם שייכת לשם הוי', אינו מצד הענין ד"העלם" ו"גילוי", אלא מצד החילוק בעצם החיות: החיות של כל הנבראים, גם של מלאכים, הוא משם אלקיםכה, והחיות של נשמת האדם, גם כפי שהיא מלובשת בגוף, היא משם הוי'.
וכדי לבאר החילוק בין נשמת האדם וכל הנבראים (אפילו מלאכים) בנוגע לחיותם (אע"פ שגם שורש ההתהוות של כל הנבראים הוא משם הוי'), ולאידך, גם נשמת האדם ירדה "ע"י בחי' האותיות" — מביא אדה"ז ג' פסוקים שבהם נקראים מלאכים בשם אלקים, שהם כנגד ג' הבחינות במלאכים שבג' עולמות בי"ע, וכנגד ג' הבחינות באותיות (שמהן נתהוו ג' בחינות המלאכים). כדלקמן.
ו. זה ששלשת הפסוקים הנ"ל רומזים על ג' בחינות מלאכים, יש לבאר ע"פ החילוק בתוכן הענין המודגש בכל פסוק: