106

רה של תורה^יט ועיין באגה"ק פכ"ט בד"ה אשת חיל עטרת בעלה ע"ש",

[וענין זה נרמז בל' אדה"ז כאן, וכמו שמבאר בההערה, שזהו הטעם (ע"ד ה­קבלה) ש"על דבור בדבר ה' זו הלכה הביא ב' פסוקים^כ ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך" (דלא כמעשה שהביא ע"ז רק "פסוק א'^כא כי ששת ימים כו'") — לפי שבזה נרמזת השייכות בין הלכות לכתר, כי הכתר דמלכות (דיבור) שייך ל"ב' שלישי תפארת"^כב ולנגדם "ה­ביא ב' פסוקים"].

ויש לומר, שזוהי כוונת אאמו"ר כאן — לא רק לבאר החילוק בין דיבור למעשה, אלא גם לתרץ אמאי נקט אדה"ז "הדבור בדבר ה' זו הלכה" דוקא, דכיון שהלכות הם ב"כתר", נמצא, שזהו בהת­אם לכללות העבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" המבוארת באגה"ת כאן, שיסודה הוא בבחי' הכתר.

ד. עפ"ז יש לבאר גם דיוק לשון אאמו"ר בההערה, שלא הסתפק בהעתקת לשון חז"ל שהלכות נק' "תגא", אלא מציין לאגה"ק ד"ה אשת חיל עטרת בעלה, ומוסיף "ע"ש" — כי בזה מודגש עוד יותר הקשר דהלכות לענין הביטול שלמעלה מטעם ודעת (שמצד "כתר"):

באגה"ק שם^כג מבאר הטעם שהלכות נק' בשם "כתר", כי "רצון העליון ב"ה מכונה. . בשם כתר עליון", ותרי"ג מצות התורה עם ז' מצות דרבנן (בגימט' כת"ר) הן הן רצון העליון ב"ה, ש"למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה וכמו כתר ועטרה שעל המוחין שבראש"^כד, ורצון העליון ב"ה מתגלה בהלכות התורה דוקא (ש­בהם מתגלה מהו רצונו ית'). הרי, דזה שהלכות התורה הן בבחי' "כתר" היינו כתר עליון שלמעלה מחכמה.

[ואין זו סתירה למ"ש בההערה שהל­כות הן בחי' "כתר מלכות" (השייך לכאו­רה רק ל"ב' שלישי תפארת"), כי "נעוץ סופן בתחלתן"^כה כידוע, ולכן "כתר מל­כות" (סוף כל הספירות) נעוץ בספירת הכתר שלמעלה מחכמה].

וענין זה נוגע להעבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" דהבע"ת, המיוסדת על ה­ביטול שלמעלה מטעם ודעת — כי בלי­מוד התורה, ביטול זה הוא בגילוי ובהדג­שה בלימוד הלכות דוקא. דכיון שהלכות הן רצון העליון ב"ה ש"למעלה מעלה מ­מעלת חכמה עילאה", לכן, כדי שהאדם יכוין לרצון העליון ולגלות פנים בתורה כהלכה דוקא, אינו מספיק ענין ה"מוחין שבראש" אלא צ"ל ענין הביטול. וכמ­חז"ל^כו שהטעם שקבעו הלכה כבית הלל דוקא הוא "מפני שנוחין ועלובין היו" (אף

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org