97

י"ג מדה"ר "מנקים^יג כל הפגמים כו' אין עוונותיכם מבדילים וכמ"ש^יד ונקה מנקה הוא לשבים^טו לרחוץ ולנקות נפשם כו' (ש)רוח^טז עברה ותטהרם", כמו שהי' לפני החטא, כי רק "אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה ל­מקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא. . וזו היא תשובה שלימה. . תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה".

ועפ"ז יש לומר, דזה שבתשובה המע­שה קודם לתלמוד ה"ז רק בהעבודה ד­תשובה תתאה, וכמובן בפשטות^יז, דתחלת עבודת הבע"ת צ"ל בענין ה"מעשה", היינו הזהירות בכל האופנים להיות סר מרע ועושה טוב בפו"מ [וכמבואר במ"א^יח דאף שעבודת ה' צ"ל לשמה (שזה בא ע"י ה"תלמוד"), ולא מיראת העונש וכיו"ב, הרי זה רק בנוגע ל"ועשה טוב", היינו עלי' באופן העבודה שלו, אבל בשייכות ל"סור מרע" צריך להשתדל בכל הדרכים להנצל מלעבור עבירה ולקיים כל המצות בפו"מ — גם אם זה בא מצד יראת העונש]; משא"כ כשהאדם כבר הגיע לדרגת תשו­בה עילאה, אין הכרח שהמעשה יהי' קודם לתלמוד, כיון שכבר אינו שייך כלל ל­ענינים בלתי רצויים וכל עבודתו היא רק ב"ועשה טוב".

אבל אף שבעבודה דתשובה עילאה אין צ"ל "מעשה קודם לתלמוד", מ"מ צ"ל מדות קודם לשכל, מעין הקדמת מעשה לתלמוד שבתשובה תתאה (וכדיוק לשון אאמו"ר "וע"ד שבפ"ש דק"ש כו' מעשה קודם לתלמוד"). דכשם שבעבודת תשובה תתאה (שבאה לתקן מעשה החטא) צ"ל "מעשה קודם לתלמוד" כדי לבטל מכל וכל את רגילותו הקודמת, עד"ז הוא ב­עבודה דתשובה עילאה, שהיא דביקות ה­נפש בה', דכיון שבע"ת "סורו רע"^יט צ"ל אצלו לכל לראש הזהירות בעניני מדות, ע"י שמעורר בעצמו רגש של התקרבות לה' ומיאוס ברע בתוקף גדול. וכידוע מה שאמר הרב המגיד נ"ע^כ "שאע"פ ש­אמרז"ל^כא אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, היינו במי שלא חטא מעולם, אבל הבע"ת צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו ושיאמר אי אפשי כו'", דל­היות שהי' בתוך הרע, הגם שיצא ממנו, צריך שמירה יתירה^כב.

וזהו ענין קדימת המדות לשכל, וכמו שמבאר אאמו"ר שהם "מדות דכתר", ש­זהו תוקף המדות שלמעלה מהשכל שיש­נו בעבודת התשובה, וכמו שביאר אד­מו"ר הזקן לעיל ספ"ח ד"מעלת בע"ת על

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org