כדי שקבלת העול שלו תהי' "באמת ובלב שלם" צריך לבטל את סיבת החטא, שהיא תאוות הלבל.
אבל בשביל תיקון פגם הברית ה"פוגם במוח", אין מספיקה הכנעת הלב וכו', אלא קבלת העול צ"ל גם מצד המוח שלו. דעונות שסיבתן היא (רק) התאוות שבלב, הרי תיקונן (בשלימות) הוא ע"י קבלת עול מלכותו "באמת ובלב שלם"; אבל כיון שע"י פגם הברית הפריד את עצמו גם במוח שלו [דעיקר שלימות האדם הוא במוחין שלו, וחטא זה הנוגע בכללות חיי האדם (כידוע*30) פוגם במוחלא], אין מספיק רק קבלת עול מלכות שמים של רגש הנפש (מדות שבלב), אלא צריך שהקב"ע תהי' מצד פנימיות וחיי נפשו. כלומר, זה שתיקון פגם זה הוא ע"י "דיתעסק באורייתא", אינו רק לפי שפוגם במוח ולכן צריך התיקון להיות בדבר השייך למוח, אלא לפי שצריך דביקות פנימית ועצמית יותר, שהיא דביקות של המוח בתורהלב דמחכמה נפקא, ודביקות זו פועלת בכל נפשו. ודוקא אז, התשובה תתאה (קבלת עול מלכות שמים) תהי' באופן של "קשר של קיימא".
ועפ"ז יש לבאר הטעם שאדה"ז מבאר ענין זה "ולפי שפגם הברית כו' פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באוריתא" בפרק ט', אחרי ביאור ענין אתדבקות רוחא ברוחא לדבקה בו ית' כל חלקי נפשו, ולא כתבו תיכף בסוף פרק ח' בהמשך לדברי הזהר דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא — כי ה"יתעסק באורייתא" שנוגע לתיקון פגם הברית, תוכנו וענינו הוא פעולת המוח לתקן את "קבלת עול" האדם, שהתשובה תתאה תהי' באופן של "קשר של קיימא"לג, ולכן מביאו אדה"ז בהמשך להביאור איך שאתדבקות רוחא ברוחא דתשובה עילאה פועלת ב"כל חלקי הנפש"לד.