ולכאורה קשה לפרש כן בפרש"י עה"ת, שכתב פירושו (כמשנ"ת כמ"פ) בסגנון ברור (מבלי צורך להוסיף עליהם פירושים), ואם כוונתו ב"מגלה פנים" למובן של "בא. . בחוצפא", הו"ל לפרשו, דאם בפירושו על הש"ס הוצרך לפרשו, כ"ש וק"ו בפירושו עה"תכ.
ד. ויש לומר הביאור בכל זה:
בשלשת פירושיו הנ"ל בענין השוואת ע"ז לכל המצות כולן, מדבר רש"י אודות שלשה ענינים שונים:
א) כיון שמצות איסור ע"ז קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה"כא), הרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במצווה המצוות לא יצוייר ענין המצות).
ב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, ע"ד שמצינו בעוד מצות (כמוכב ציצית, שבת כו').
ויש לומר, שזהו החילוק בין מ"ש רש"י בפ' משפטים "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן" ומ"ש בפרשתנו "שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה":
בפ' משפטים נאמר "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו", שזה שהכתוב מזהיר על שני הענינים (שמירת כל המצות והזהירות בע"ז) בהמשך זל"ז, מורה על ההשוואה בין "כל המצות כולן" ומצות עבודת כוכבים, וזהו שמדייק רש"י "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן", שכוונתו לענין הב' הנ"ל, שחומרת ע"א שקולה "כנגד (חומרת) כל המצות כולן";
משא"כ בפרשתנו שמדובר אודות מצות ע"ז בלבד, והכתוב מפרט "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם", הרי למדים מזה שהעדר הזהירות בע"ז פוגע בזהירות ב"כל אשר צוה ה' אליכם גו'", וזהו שאומר רש"י "מגיד שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" — וכוונתו לענין הא' הנ"ל, דכיון שכפר בנותן התורה ומצווה המצוות, הרי הוא בדרך ממילא "ככופר בכל התורה כולה". והיינו שאין זה רק תיאור חומרת המצוה או השוואתה למצות אחרות, אלא תיאור המציאות — שהמודה בע"א הרי הוא "ככופר (בפועל) בכל התורה כולה"כג.
[ועפ"ז מובן גם עוד שינוי — שבפ' משפטים לשון רש"י היא "כנגד כל המצות כולן", ובפרשתנו אומר "כל התורה כולה" — כי שם ההדגשה על ההשוואה בין מצוה אחת לכל המצות, משא"כ בפרשתנו שההדגשה היא על הכפירה בתוכן כל המצות, ולכן אומר "ככופר בכל התורה כולה", שאין הכוונה רק על מעשה המצות, אלא כל עניני תורה שניתנו למשה (וכהמשך דברי רש"י שנכלל בזה גם "כל מה שנתנבאו הנביאים")].
ה. אבל שני ענינים אלה אין בהם כדי לבאר לשון הכתוב "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה", שפשטות הלשון היא, שמדובר בעבירה על "כל המצות האלה". כי מצד זה שחומרתה של ע"ז "שקולה" כחומרת כל המצות כולן אין לומר "ולא תעשו את כל המצות האלה"; ואפילו מצד זה "שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" לא שייך לומר לכאורה שהעובד ע"א לא עשה "כל המצות האלה" [כי זהו רק ענין של אמונה בלב, שהמודה בע"א "ככופר בכל התורה כולה", אבל לא שהמודה בע"א נחשב שלא עשה "את כל המצות האלה"כד].
ולכן אומר רש"י שיש ענין נוסף בע"ז, שבאיסור ע"ז ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן, ד"מה ה