50

לא הי' בכך שום דבר שלילי; משא"כ רש"י מוסיף ומדגיש, ש"עצת" המרגלים היתה גם בהבאת הפירות גופא, ולכן לא השתתפו יהושע וכלב עמהם בנשיאת הפירות — לא רק כדי שלא יהי' מקום לטעות שהם בעצה אחת עמהם בכלל, אלא שלא רצו ליטול חלק במעשה זה דהבאת הפירות, כיון שכוונת המרגלים (גם) במעשה זה היתה "להוציא דבה".

— אבל אין זה פוטר אותם ממילוי שליחות משה^כא.

כן צריך להבין: מנ"ל לרש"י שעצם הבאת הפירות היתה בכוונה "להוציא דבה", והרי מפשטות לשון הכתובים משמע להיפך, שהוצאת הדבה של ה­מרגלים התחילה לאחרי שהראו לישראל את הפירות, וכמ"ש^*21 "ויספרו גו' באנו אל הארץ גו' וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'. אפס כי עז העם גו' והערים גו'", וכן משמע גם בפרש"י שם, שזהו ה"קצת אמת" שאמרו כדי שיתקיים ה­שקר שאמרו לבסוף^כב.

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

ידוע, שבמצוות התורה יש מצוות ש­עיקרן הפעולה, מעשה המצוה, כמו מצות תפילין של יד, שהמצוה היא לה­ניח תפילין, ויש מצוות שעיקרן התוצאה והנפעל, כמו תש"ר, שבהם עיקר המצוה היא שיהיו על הראש כמ"ש^כג "והיו לטו­טפות בין עיניך"^כד.

ועד"ז יש מקום לחקור במהות השלי­חות ד"והתחזקתם ולקחתם מפרי ה­ארץ", אם עיקר כוונת השליחות בזה הי' רק הנפעל והתוצאה שיחזרו ויראו לבני ישראל את הפירות, או שחל חיוב גם על מעשה הלקיחה. דכיון שמשה הדגיש בדבריו "והתחזקתם ולקחתם מפרי ה­ארץ", מעשה הלקיחה, הרי מעשה הגב­רא (הפועל), לקיחת הפירות ונשיאתם, הם חלק עיקרי בהשליחות.

ויש לומר (בדוחק עכ"פ), ששיטת הש"ס היא כאופן הא', ששליחותם הי' הנפעל והתוצאה, ולפיכך לא איכפת לן מעשה נשיאת הפירות, דאין חיוב נשי­אה, אלא שיובאו הפירות (באיזו דרך שהיא) אל משה וישראל.

ועפ"ז מובנים שני הטעמים שבש"ס מדוע יהושע וכלב לא נשאו פירות (ולא חשו לקיים ציווי משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ") — "משום דחשי­בי. . שלא היו באותה עצה", והיינו כי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org