לענין נזירות, וכמ"ש במשנה למלךכב, שזהו רק לענין שבועה, אבל לא לגבי נדרים, "דמהיכי תיתי שהעכו"ם יתפיס דבר המותר ויעשנו כקרבן דזהו עיקר הנדר דחידוש הוא שחדשה תורה בישראל שדבר היתר יתפיסנו בדבר האסור ויאסר", וא"כ אם ענין הנזירות הואכג רק בגדר חובת הגבראכד, שאסר על עצמו לשתות יין ולגלח כו', יש מקום לומר דסד"א שגם העכו"ם בכלל זה, אבל את"ל שענין הנזירות הואכה מפאת הקדושה שחלה על גופוכו, הרי פשיטא שאין העכו"ם בכלל זה].
ג. ויובן זה בהקדם הא דמצינו בכתוב קודם מ"ת גדר של שבועה ונדר, כמו שבועת אבימלךכז, דלכאורה צ"ע מאיזה טעם נתחייב לקיים שבועתו, והרי אין דין שבועה בכלל ז' מצות ב"נ.
ובמשנה למלךכב כ' ד"אפשר דבכלל ברכת השם הוא", אבל צ"ע מנ"ל האכב, וכי מי שאינו מקיים שבועתו עובר משום ברכת השם.
ונראה לומר ע"פ מ"ש החזקוניכח בטעם ש"נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו מצות. . יש לומר יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו כו'", זאת אומרת, דנוסף על זה שז' מצות ב"נ הם דברים המחוייבים "מפני הכרע הדעת" (כמ"ש הרמב"םכט), הרי יש דברים שלא מצינו עליהם ציווי מפורש, ומ"מ ב"נ חייב בהם "מכח סברת הדעת" (ובלשון רב נסים גאון בהקדמתו למס' ברכותל "כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דלבא כבר הכל מתחייבים בהן מןלא היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים")לב.
ועפ"ז יש לומר, שגם קיום התחייבות בדיבורלג נכלל בדברים שחייבים בהם "מכח סברת הדעת", אף שאינו בכלל ז' מצות ב"נ.
וסמוכין לדבר מנוסח "מי שפרע"לד — "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו