224

א. נמצאים אנו ביום הרביעי לפרשת מטות­מסעי, אשר בקביעות כזו יום ה­רביעי מחבר ומקשר ב' הפרשיות באופן גלוי, ובפשטות — שבשיעור חומש של יום רביעי לומדים את סיום פרשת מטות, וגם את התחלת פרשת מסעי, בהמשך אחד. ומזה מובן, שתוכן סיום פרשת מטות והתחלת פרשת מסעי שייכים זל"ז.

ביאור הענין:

בשניהם מדובר ע"ד הכניסה לארץ ישראל — בסיום פרשת מטות ע"ד ה­כיבוש וההתיישבות בעבר הירדן (שהיא כמו התחלת הכניסה לא"י^א), ובפ' מסעי — ע"ד המ"ב מסעות במדבר, עד למסע האחרון "ויסעו גו' ויחנו בערבות מואב על ירדן ירחו"^ב, בסמיכות ליריחו ש­היתה "מנעולה^ג של ארץ ישראל".

ובעומק יותר — בשניהם מודגש ומרומז ענין הכניסה לארץ ישראל שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה:

נת' לעיל^ד, שבקשת בני גד ובני ראובן לקבל נחלתם מעבר לירדן (כמסופר בארוכה בסיום פרשת מטות), היתה למעליותא, כיון שרצו שמיד בכניסה לארץ יזכו להתחלת נחלת ארץ של עשר עממין (שתהי' בשלימות לע"ל^ה), עי"ז שיקבלו כבר אז את ארץ סיחון ועוג שבה הי' גם מארץ עמון ומואב^ו (שהיא מארץ קיני קניזי וקדמוני^ז).

ועד"ז בהמשך השיעור בחומש — בהתחלת פרשת מסעי — "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצב­אותם גו'": מבואר בלקו"ת^ח, שאע"פ שבפסוק זה מדובר אודות מסע "אשר יצאו מארץ מצרים", היינו מסע אחד, אעפ"כ כתיב "אלה מסעי" — לשון רבים, כיון שהתכלית של כל המ"ב מסעות היא לצאת ממצרים, מלשון מיצר וגבול, ולכן נקראו כולם "אשר יצאו מארץ מצ­רים", כי היציאה מכל מיצרים וגבולים מסתיימת רק בחנייתם בירדן ירחו, ה­מרמזת על הגאולה ע"י משיח (דמורח ודאין^ט).

ומזה מובן גם לאידך — שביציאת מצרים נכללו כל המ"ב מסעות^י, כי מיציאת מצרים היו צריכים להכנס מיד לארץ ישראל (וכפי שהיא בשלימותה — ארץ של עשר אומות, כולל גם ארץ קיני קניזי וקדמוני, שמעבר הירדן מזרחה).

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org