האזהרה דלא ינחלו בארץ "בארצם לא תנחל", פי'נ בארצם של ישראל (ארץ כנען) שניתן להם בכדי שתהי' להם ארץ לישב בה (ע"ד שיש לשאר אומות ארץ ונחלה בעולםנא). ובזה הוזהרו שבט לוי "לא יהי' לכהנים הלויים גו' חלק ונחלה עם ישראל", דחלק ונחלה בארץ באופן זה ה"ז בגדר ד"דרכי העולם", ושבט לוי "מפני שהובדל לעבוד את ה'" אין חלק ונחלה זו שייכת אליהם, כי "הובדלו מדרכי העולם".
אבל מה שישראל יקבלו לע"ל ארץ קיני קניזי וקדמוני, אינה בסוג "נחלה" כמו ארץ כנען, ארץ ז' עממין שיש להם לישראל ארץ בעולםנב, אלא נתינה מיוחדת מאת ה'. וכמ"שמ "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך גו'" — לא מצד ההכרח דישובם בארץ, וא"כ שפיר יכולים הלויים לקבל בזה.
ה. ובפנימיות הענינים י"ל:
החילוק בין ארץ כנען — ז' אומות, לארץ קיני קניזי וקדמוני — ארץ ג' אומות, מבואר בכ"מנג, שבעבודת ה' הוא החילוק בין בירור ז' מדות לעבודה בג' המוחין, שעכשיו עיקר העבודה הוא בבירור ז' המדות, ולעתיד יתבררו גם הג' מוחין.
והחילוק באופן העבודה הוא בדוגמת החילוק בין מדות ומוחין, דמדות שייכים להזולת, והיינו שענין המדות הוא התייחסות האדם ברגש והתפעלות לדבר שמחוץ הימנו, והיא ירידה לגבי האדם עצמו. וענין המוחין הוא לעצמו, וכפי שרואים דבנ"א העוסקים במושכלות מתבודדים לעצמם. וכן הוא החילוק באופן הבירור שלהם, דבירור המדות הוא ע"י כיבוש ומלחמה, והיינו ע"י התלבשות ובירור, ואילו בירור המוחין עיקרו אינו ע"י התלבשות בלבושי המתברר, אלא אדרבה ע"י הבדלה והפשטה.
וזהו החילוק בין "ארץ כנען", ארץ ז' עממין, ל"קיני קניזי וקדמוני", דארץ כנען ענינה העבודה דכיבוש ובירור ז' מדות, ולכן שבט לוי מפני שהובדל לעבוד את ה', שהוא למעלה מכיבוש ולמעלה מבירורים — אינו שייך לנחלה