שהרמב"םכט וכן הסמ"ג מנאו לאו זה במנין המצות, והרי כבר כתב הרמב"ם בספר המצות שרש ג' "שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגין לדורות" — ואם מצוה זו תתבטל בחלוקת הארץ לעת"ל, מה מקום למנותה במנין הלאווין?
[בדברי הספרי הנ"ל — "לאלה תחלק הארץ הכל במשמע ישראל כהנים ולויים גרים כו' ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל יצאו כהנים בתוך בנ"י לא ינחלו נחלה יצאו לוים כו'" — יש מפרשיםל דאין בזה מצוה כלל, והכוונה בזה רק להפקיע זכותם בירושת הארץ, לומר שאין לכהנים חלק ונחלה בארץ דומיא דגרים ונשים ועבדיםלא. אבל אין כאן אזהרת לאו עליהם שלא ינחלו כמו דליכא שום אזהרה על הגרים ונשים ועבדים, ולא מיעטינהו קרא אלא לומר שאין להם זכות חלק ונחלה בארץ אבל אם ניתן להם רשאים לקבל וליכא איסור בזה לא להנותנים ולא להמקבלים (ולכאורה כ"מ מפשטות הכתובים בפרשתנו "לאלה תחלק הארץ בנחלה" ולהלןלב "ואלה פקודי הלוי גו' ויהיו פקודיהם גו' לא התפקדו בתוך בנ"י כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י").
אבל לדעת הרמב"ם והסמ"ג דנמנה הלאו במנין המצות, אינו מובן — איך אפשר לומר שלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ, והרי כיון שתבטל אין ראוי למנותו במנין הלאווין]לג.
ג. ונ"ל בפשטות ע"פ דיוק לשון הרמב"ם, בכתבו האזהרה "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען", ולא כלשון הרגיל "בארץ ישראל" או ב"הארץ" וכיו"ב, וצ"ב מאי שולל בזה.