73

ונמצא, שיש בהלכה זו דהצלה מ­טומאת אהל ע"י "צמיד פתיל" ג' חלו­קות:

א) כלים שאינם מקבלים טומאה מצי­לין בצמיד פתיל על כל מה שבתוכם גם מדברי סופרים.

ב) כלי חרס המוקף בצמיד פתיל, שמציל על אוכלין ומשקין, וכן מציל על אדם שנתון בתוך החבית, אבל מדברי סופרים אינו מציל על כלי שטף ובגדים.

ג) אדם שבעלי' וקדרה על פי ה­ארובה — שאז אין הכלי חרס מציל על האדם שבעלי' זו.

ב. והנה ידוע^יב שמכל הלכה שבתו­רה יש ללמוד הוראות בעבודת השם, היינו, שנוסף על הפירוש הפשוט שבכל הלכה (שהוא העיקר), יש בכל הלכה גם פירוש בעבודה רוחנית, שהוראה זו שייכת לכאו"א, ובלשון הרמב"ם^יג "רוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים", וכמ"ש^יד "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'"^טו, שתכלית "כל החוקים האלה" היא שיבוא על ידם "ליראה את ה'", ולפיכך יש ללמוד מכל הלכה הוראה בענין של יראת שמים.

ועד"ז בעניננו, שג' ענינים אלו בשיי­כות להצלה מטומאה באהל המת יש דוגמתם בעבודת האדם לקונו.

ג. ביאור הענין:

ענין ה"חיים" ברוחניות ובעבודת ה­אדם פירושו וענינו הדביקות בה', כמ"ש^טז "ואתם הדבקים בה"א חיים כול­כם היום", שהקב"ה נקרא חיים^יז, ויתירה מזו — הוא מקור החיים, "מחי' החיים"^יח. ולכן נק' בני ישראל "חיים"^יט, להיותם דבוקים בהקב"ה, שהרי נשמתם היא "חלק אלקה ממעל ממש"^כ, וכמאמר^כא "חבוקה ודבוקה בך".

ומכאן, שהעדר הדביקות באלקות ח"ו ה"ז ענין של "מיתה", היפך החיים. ולפי זה י"ל, דענין "אהל המת" ברוח­ניות קאי על כללות עולם הזה (לפני בירורו), הנקרא בשם "עולם הקליפות וסטרא אחרא"^כב (כי עולם הזה "הוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש"^כג), והרי קליפה "היא מקום המיתה והטומאה ה' ישמרנו"^כד.

ונמצא, שירידת נשמת האדם לעולם הזה היא בדוגמת אדם הנמצא באהל המת.

והנה אף שהנשמה מצד עצמה, ל­היותה נשמה טהורה דבוקה בה', ה"ה "חיים" שאין "טומאת מת" של עוה"ז יכולה לפגוע בה, מ"מ, על ידי התלב­שות הנשמה בגוף גשמי, שבזה נעשה קשר בין הנשמה והעולם שמחוצה לה,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org