ונמצא, שדעת רבי לוי שנתן הסימן ד"בין השלישי לרביעי לא ישתה" היא דיעה ממוצעת בין שיטת רבי בא ושיטת ר"ח בר חנינה — דלהלכה למעשה הכריע ר"ל כדעת ר"ח בר חנינה שאין מפסיקין בין פרה להחודש, אבל לאו מטעמי', כי לדעת ר"ח בר חנינה הרי הן כמו תקנה אחת המתחלקת לשתים, כנ"ל, ואילו רבי לוי ס"ל, שבעצם הן ב' תקנות [ע"ד כוסות דליל פסח], לפי שפרשת פרה היאלד אזהרה על טהרת הרגל בכלללה, אלא שיש דין (נוסף) שאין מפסיקין בין פרה להחודשלו.
[ועפ"ז מובן מה שהכניס הש"ס מיד לאחר דינו של ר"ח ב"ח את מאמרו של ר"ל (משמי' דנפשי'), קודם שהביא את טעמו של ר"ח — כי כוונתו בזה להדגיש, כי הוא קאי בשיטת ר"ח רק להלכה, אבל לא ס"ל כטעמי'].
ד. וע"פ פנימיות הענינים יש לומר, ששלילת ההפסק בין פרה להחודש שייכת למה שי"ל בתוכן הפנימי של הדין דבין כוס שלישי לרביעי לא ישתה.
ובהקדם המבואר בספריםלז, שתוכן החילוק בין פרשת פרה ופרשת החודש בעבודת האדם, הוא כענין ההפרש בין עבודת הצדיקים ועבודת התשובה:
פרשת החודש, "ששם פרשת הפסח", מורה על עבודת הצדיקים — וכפי שהי' בפעם הראשונה, שבפסח מצרים הי' (התחלתלח) הגירות של עם ישראללט, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמימ — והיינו כעין דרגת הצדיקים, שאין בהם רע; ופרשת פרה, דחטאת קריא רחמנאמא, ומכפרת על העגלמב — היאמג עבודת התשובה.
ועל זה אמרו "אין מפסיקין בין פרה להחודש", שצ"ל החיבור בין שתי הפרשיות, להורות, שגם צדיקים צריכים לעשות תשובהמד.
וזהו גם הפירוש הפנימי בדברי המדרשיח (הנ"ל סעיף ב) "בזה נאמרמה זאת