183

מחמירים, וב"ה ששרשם מבחי' החסדים מקילים^כט — דלכאורה, תורה לא בשמים היא^ל, וכיצד אפשר לפסוק ע"פ שורש נשמתם? — אלא שהפס"ד שלהם הי' ל­אחרי ההתבוננות והיגיעה בשכלם כפי שהם למטה, נשמות בגופים דוקא, היינו, שלא הסתפקו במה שהתקבל אצלם מצד שורש נשמתם, אלא התייגעו בהבנת ו­השגת הענין עד שהבינו כך בשכלם ל­מטה בגוף^לא].

וענין זה, שדבר תורה המתעצם עם שכלו ה"ה נחשב שלו, מצינו גם להלכה, כדאיתא בגמ'^לב ש"הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר^לג וה' הולך לפניהם יומם. . הכי השתא התם הקב"ה עלמא דילי' הוא ותורה דילי' היא מחיל לי' ליקרי' הכא תורה דילי' היא (בתמי', ה­כבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על כבוד התורה שהיא של הקב"ה. רש"י), הדר אמר רבא אין, תורה דילי' היא דכתיב^לד ובתורתו יהגה יומם ולילה", ופרש"י "כי^לד אם בתורת ה' חפצו ובתור­תו יהגה, בתחלה היא נקראת תורת השם ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו"^לד, הרי שיגיעת התורה היא באופן שיש לאדם בעלות על התורה עד שיכול למ­חול על כבוד התורה.

ועפ"ז מובן בנדו"ד, הנהגת ר"א הג­דול, שאין בזה הענין ד"אל תגזול דל"^לה, כי הוא נעשה הבעלים על התורה של­מד.

ומעתה מובן מה שלא הזכיר אאמו"ר בביאור דברי הזהר האיסור ד"אל תגזול דל" אלא רק הענין ד"מביא גאולה לעולם" — כי גבי ר"ח לא שייך הענין ד"אל תגזול דל" [כדמוכח מזה גופא שלא הזכיר ר"ח שם בעל השמועה עד ששאלו ר"י "ממאן שמעת לה"], והיינו לפי שהתייגע בהענין^*35 עד שהבין הדבר בשכלו ונתעצם עמו, וכנ"ל.

[ועד"ז הוא במה שהביא אאמו"ר^לו "מה שמצינו בחולין דק"ד ובכריתות דכ"ג ובנדה די"ט ששנו במשנה דעת הת"ק ואח"כ דעת ר' יוסי, ופריך בגמרא שם ר' יוסי היינו ת"ק, ומתרץ הא קא משמע לן מאן ת"ק ר' יוסי, כל^לז האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. . ועיין בפרש"י בחולין שם שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה וחזר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org