ה'סא, שאז מחמת גודל גילוי אלקותו ית' שבעבודה זו "יוכלו להתחבר שני הפכיים"סב [ועד"ז במצות ציצית, שהיא מצוה כללית, שעל ידה "וזכרתם את כל מצות ה'"סג, לכן גם בקיום מצוה זו ישנו גילוי עצום זה].
ז. ע"פ כהנ"ל מובן הטעם (הפנימי) שס"ל להרמב"ם שרק באבנט היו כלאים:
ענין האבנט הוא (כנ"ל סעיף ב) — "הכון לקראת אלקיך ישראל", היינו זה שהאדם מכין את עצמו לעמוד לפני המלךסד. דכ"א משאר הבגדים (שכ"א שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, משא"כ האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם, בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך.
ויש להוסיף בזה ע"פ המבואר בענין ה"אבנט" ע"ד החסידותסה, שהוא כנגד המקיף דיחידה, שענינה של יחידה שבנפש הוא — "יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם. ויש לומר, שזהו גם הטעם ש"אורכוסו ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך" כו"כ פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה להקב"ה בתכלית השלימות, מצד עצם הנשמה, בחי' יחידה. ויש לומר, שזהו גם הרמז בכך ש"אורכו ל"ב אמה" (וי"א שכורכו ל"ב פעמיםסז), כמנין לבסז — כי "נקודהסז העצמית שבנפש (בחי' היחידה). . נאחזת בלב" דוקא.
ולכן דוקא בבגד זה, השייך בגלוי להביטול דעומד לפני ה', ישנו ענין היתר כלאים, ע"ד "עושה שלום במרומיו", ביטול שרי המלך כשעומדים לפני המלך (כנ"ל)סח.
ועד"ז הוא במצות ציצית (כפי שהרמב"ם מדגיש, שהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא כהיתר כלאים בציצית), שתוכן מצוה זו הוא מסירה ונתינה כללית להקב"ה, מצד עצם נפשוסט, שלכן נאמר בה (לא רק "וזכרתם את כל מצות הוי'",