158

מצד "מיכאל" ו"גבריאל" עצמם, דכיון שהם הפכים, לכן, אע"פ שאפשר להיות הרכבה ומזיגה ביניהם, מ"מ א"א להיות (מצד עצמם) אחדות גמורה ביניהם, ש­ייעשו כמו מציאות אחת (כמו שאי אפשר לחבר אש ומים יחד), אלא השלום ה­אמיתי ביניהם הוא רק בכחו של הקב"ה, שהוא ית' שלמעלה משניהם, עושה שלום ביניהם.

ודוגמא לזה^נג — משרי המלך כשהם עומדים לפני המלך, שאז לא נרגשת מציאותם ותוקפם כלל, כ"א אך ורק מציאות המלך, ולכן עומדים שם ב­אחדות גמורה בלי כל פירוד ביניהם.

וכן בענין היתר כלאים בציצית וב­ביהמ"ק, שהם בחי' גבוהה מאד, עצמותו ומהותו ית' הפשוט בתכלית הפשיטות, שלכן "יוכלו להתחבר שני ההפכיים".

ו. ויש לומר, שזהו הביאור הפנימי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אם כלאים בבגדי כהונה הותרו רק בשעת העבודה או אפילו שלא בשעת העבודה אם נמ­צאים במקדש:

שיטת הראב"ד היא בהתאם לביאור הא' הנ"ל בסוד איסור כלאים, מצד ער­בוב רוח הקודש ורוח הסטרא אחרא, ולפ"ז מובן, שהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא מצד קדושת המקדש, שמצד קדושת המקדש^נד בטל ממנו הגדר דכלאים (כיון שכולו קודש ואין שם ענין של סט"א ח"ו) ונחשב מין במינו.

[ועפ"ז יש לתרץ (בפנימיות הענינים) שיטת הראב"ד, דגבי בגדי כהונה ס"ל שהותר איסור כלאים גם שלא בשעת עבודה, ואילו גבי ציצית פסק דלא הו­תר אלא במקום מצוה^נה, משא"כ שלא במקום מצוה לא הותר, וכמ"ש^נו דזה ש­נשים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, היינו "דוקא בציצית שאין בה כלאים" — דלכאורה מאי שנא (וכפי שהאריכו באחרונים^נז) — וע"פ הנ"ל מובן, כי רק גבי בגדי כהונה אמרינן דבטל איסור כלאים גם שלא בשעת עבודה מחמת קדושת (מקום) המקדש, משא"כ בציצית שאין בטלית עצמה "שום^נח קדושה כלל ומותר להשתמש בה דברי חול" (וגם הציצית עצמן^נט הן רק "תשמישי^ס מצוה. . שאין בעצמן שום קדושה רק שמשתמשין בהן לשם מצוה"), ולכן רק בקיום המצוה בטל כח הסט"א ואין איסור כלאים].

משא"כ שיטת הרמב"ם היא בהתאם לאופן הב' הנ"ל בסוד איסור כלאים, ש­הוא מצד עצם ערבוב הכחות העליונים, והיתר כלאים בציצית ובגדי כהונה הוא מחמת גודל גילוי האלקות, פשיטות ה­עצמות, שבהם. ולכן ס"ל להרמב"ם שה­היתר בבגדי כהונה הוא רק בשעת עבו­דה (ולא מצד כללות קדושת המקדש), שרק כאשר הכהנים עובדים עבודתם, שהיא בביטול כעומד לפני המלך, לפני

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org