156

ב­טעם וסוד איסור שעטנז (ע"ד הקבלה), ד"המעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים. . השנים הנולדים בעולם ראשונה (קין והבל) היו כלאים, זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח ה­רעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם שני הפכים. . אין חבורן עולה יפה. . נאסר לנו הבגדים. . לפי שהנולדים ראשונה קרבנם הי' צמר ופשתים זה הביא הצמר וזה הביא הפשתים^לז ולכך נאסר לנו חבור הצמר והפשתים יחדיו. . הלובש בגד זה מערבב הכחות העליונים^לח. . ישראל הוזהרו מהחבור הזה שהם הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ול­התקדש ברוח הקודש".

ויש לומר, שבאריכות לשונו מרמז לשני אופנים בביאור איסור כלאים, ש­הוא "חבור שני קצוות שהם שני הפכים. . אין חבורן עולה יפה":

א) ערבוב "רוח הטובה" עם "רוח הרעה"^לט (כמו קין והבל), "ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה".

וכמ"ש אדמו"ר הצ"צ^מ (בביאור דברי הבחיי), "שעיקר איסור הכלאים מפני שעי"ז מחבר רוח הקדושה עם רוח ה­טומאה שהם הן מין בשאינו מינו", ועפ"ז מבאר^מא הא דמצינו שבקדושה צ"ל דוקא "הרכבה ומזיגות המדות זב"ז", שאין ב­כך ענין של כלאים, כי בקדושה "הכל אחדות. . הכל הוא מין א' הביטול וההכנעה אליו ית'. . עיקר מין בשאינו מינו זהו הקדושה עם הקליפות שה­קדושה הוא ביטול אליו ית' והקליפות הם יש ודבר נפרד".

ב) עצם ערבוב שני סוגי כוחות ה­עליונים הוא היפך הרצון^מב, וע"ד מ"ש הבחיי לפנ"ז (מהרמב"ן^מג) בטעם איסור כלאים ע"ד הפשט, "כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהי' כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם "למינהו"^מד והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין" — עד"ז הוא בסוד איסור כלאים, שהוא "מערבב הכחות העליונים", דעצם ערבוב שני סוגי כחות עליונים הוא היפך הרצון, וכמבואר בספרים^מה, דצמר ופשתים (ועד"ז שור וחמור) הם כנגד חסד וגבורה שהן מדות הפכיות, ולכן אין חבורן עולה יפה.

ולפי ביאור זה צריך לומר, דהא ד­מצינו שבקדושה ישנה "הרכבה ומזיגות המדות זב"ז", אין זה כענין הכלאים, כי גדר הכלאים הוא כאשר מבטלים את

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org