המיוחדים לכה"ג, הרי יש בכל א' מהם תפקיד מיוחד: על האפוד היו אבני שהם שבהם היו חקוקים שמות בני ישראלכד; וכן בחושן היו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטיםכה, ועוד זאת שבו היו האורים ותומיםכו; בשולי המעיל היו הפעמונים, "ונשמע קולו בבואו על הקודש גו'"כז; והציץ שעליו הי' חקוק "קודש לה'"כח הי' כדי לכפר על "עון הקדשים"כט];
משא"כ האבנט עיקר ענינו ותפקידו הוא הענין ד"הכון לקראת אלקיך ישראל" [שהרי המכנסים היו בהם "שנצים"ל כדי לאזור אותם, והכתונת אינה צריכה אבנט כדי להחזיקהלא], כפשטות ענין האבנט, שמורה על גמרלב לבישת הבגדים, ומוכנים לעשיית העבודה.
וכיון שלדעת הרמב"ם עיקר טעם ההיתר דכלאים הוא רק מחמת מצות עשה דעבודת הכהונהיב, לכן, לא היו כלאים אלא בבגד זה שכל ענינו הוא "הכון לקראת אלקיך ישראל", הכנה לעבודהלג.
ג. וצ"ע בפנימיות הענינים, סו"ס מאי טעמא אמרה תורה שעבודת הכהונה נעשית דוקא ע"י לבישת בגד שיש בו כלאים?
ובפרט שעצם ענין הכהונה תלוי בבגדי כהונה, כמו שאמרולד "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם", ונמצא, שענין הכהונה נפעל על ידי לבישת בגד שיש בו כלאיםלה.
ועפ"ז י"ל שגם לדעת הרמב"ם אין הכלאים בבגדי כהונה רק ענין של היתר, אלא יש בזה תוכן מיוחד, דענין ועבודת הכהונה מחייב שיהי' בו בגד של כלאים. אלא שלדעת הרמב"ם תוכן זה שייך (א) אך בשעת העבודה, (ב) ורק באבנט.