אבל ע"פ פשט, קשה לומר שיריעות המשכן היו נגררות בארץלב, שזהו היפך הכבודלג. ובפרט שרש"י מביא בטעם שעודף יריעות העזים (בצד צפון ודרום) "יהי' סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו"לד — "למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה"לה, דאף שזה קאי (בפשטות) על היריעות התחתונותלו, דלפי שהיו יפות חס עליהם לכסותם (ביריעות עזים), מ"מ, מובן, שאותה הנהגה של "דרך ארץ" מחייבת ג"כ להזהר ביריעות עזים (שגם הן יקרות) ולא לבזותן שיהיו נגררות בארץלז!
ולכן מפרש רש"י הכתוב רק לפי פירוש הברייתא, ש"חצי היריעה העודפת" כיסה "שתי אמות שהיו מגולות בקרשים", שעפ"ז לא הי' נגרר בארץ כלל.
ו. ויש לבאר דעת הש"ס — שיריעות העזים היו נגררות על הארץ — ע"פ פנימיות הענינים:
החילוק הפנימי בין עשר יריעות התחתונות וי"א יריעות עזים הואלח:
קדושה מתחלקת ליו"ד מדריגות (עשר ספירות), משא"כ בלעו"ז יש י"א כתרין דמסאבותא, וכן בעניננו: היריעות התחתונות רומזות על אור המקיף את כל עשר דרגות דקדושה, ולכן היו במספר עשר; ואילו יריעות עליונות רומזות על אור מקיף עליון יותר, שבכחו לברר גם הלעו"ז, "שיהי' הקליפה שומר לפרי ולא יהי' הקליפה מתנגד להפרי"לט, ולכן הם במספר י"א.
וזהו גם הרמז בכך שיריעות עזים היו נגררות על הארץ, בהתאם לענינם הפנימי, לברר גם הארציות, שגם היא תהי' חדורה באור הקדושה.