וצ"ע ביותר — לאחרי שכתב רש"י בפירוש שהמקרא מסייע לדעת הש"ס, איך סתם אח"כ כדעת הברייתא דמ"ט מדות?!
ברא"םיט כ' "ורש"י ז"ל תפס הברייתא עיקר והמשיך פירוש המקראות על פי הברייתא אפילו במקום שהכתוב עומד לנגדו". ולכאורה דבריו תמוהים, דאיך יתכן לומר, שרש"י שלא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא יתפוס הברייתא עיקר "אפילו במקום שהכתוב עומד לנגדו"?
ג. ולכן נ"ל — בהתאם לכללי רש"י שנתבארו כמה פעמים — דזה שהביא דעת הברייתא דמ"ט מדות, ועוד קודם לדעת הש"ס, ה"ז לפי שהוא הפירוש העיקרי בפשוטו של מקרא, ואדרבה, הסברא הפשוטה מחייבת רק פירוש זה (מצד כמה טעמים, כדלקמן סעיף ד), והטעם המכריחו להביא גם את פירוש הש"ס הוא רק מצד הסיועכ מהכתוב "ונתת את הפרוכת תחת הקרסים".
וזה גופא הטעם שהביא רש"י סיוע לפירוש הש"ס, אף שברוב המקומות דרכו לפרש המקרא בלי ראיות והוכחות לפירושו (או הקושי שבא ליישב), כי בנדו"ד לכאורה אין מקום לפירוש זה, ולכן צריך לבאר מדוע הביאו.
ויש לומר, שזהו גם דיוק לשון רש"י "והכתוב בפרשה זו מסייענו" — ולא נקט ל' "מוכיח" (וכיו"ב), כלשונו (בכ"מכא) כשכוונתו להביא הוכחה (גמורה) לפירושו — כי אין בכתובים אלה הוכחה להכריע כפירוש זהכב, כי הטעמים לפירוש הראשון הם חזקים הרבה יותר מסיוע זה [ובפרט שיש לומר, שהתנא דהברייתא ס"ל שמתאים לומר שהפרוכת היא "תחת הקרסים" גם אם היא משוכה מהם אמה אחתכג, כי לפי ערך אורך של שלשים אמה (דהמשכן), הרי גם כשנמצא תחת הקרסים בריחוק אמה, "תחתיהם" ייקרא] — אלא הוא רק טעמו של רש"י שהביאו כפירוש שני.