71

המלוה את המלך בצאתו מן העיר") ע"י סעודה זו.

ולהעיר דמאמר זה אינו מדבר ע"ד חיוב אכילת סעודה במוצ"ש, אלא רק ע"ד סידור השולחן^יב. וכדמוכח מזה ש­מאמר זה הובא בש"ס בהמשך למאמר ר' אלעזר "לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית", שבזה פשוט דמ"ש "יסדר אדם שולחנו בע"ש כו'" אינו החיוב דסעודת ליל שבת (שהיא בלילה), אלא הוא חיוב סידור ה­שולחן בע"ש (קודם כניסת השבת),

[והוא מדין כבוד שבת, וכמ"ש ה­רמב"ם^יג (לאחרי שהביא שני מאמרים אלו להלכה ע"ד סידור השולחן בע"ש^יד ובמוצ"ש) "כדי לכבדו בכניסתו וביצי­אתו", ומביאו שם בהמשך לעוד עניני הכנה שחייבים לעשות בבית בערב שבת בשביל כבוד שבת^טו — ואילו דין סעו­דות שבת אינו ענין לכבוד שבת, אלא לעונג שבת^טז],

שמזה מובן דגם המאמר "יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת" אינו מדבר ע"ד חיוב אכילת סעודה, אלא ע"ד אופן עריכת השולחן לסעודה כדי לכבד את השבת ביציאתו^יז, ובלשון אדה"ז כאן^יח "יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן כגון פריסת מפה וכיוצא בזה" [דאע"פ שאין בכוונת האדם לאכול אלא כזית, הרי מכבוד שבת (גם ביציאתו) לערוך את השולחן כאילו הוא הולך לאכול "סעודה גמורה"^יט].

ולכאורה יש מקום לומר, שבעצם אין סעודה זו חובה, אלא שכיון שכך היא דרכם של בני אדם, לאכול במוצאי ש­בת, דאף שכבר אכלו סעודה שלישית, הרי כיון שע"ד הרגיל לילה הוא זמן סעודה^כ, לכן אוכלים עוד סעודה (עכ"פ סעודה קטנה) בלילה [ורק גבי מי ש­מתפרנס מן הצדקה יש קס"ד בגמ'^כא שלא ליתן לו סעודה למוצאי שבת "ד­אמרינן לי' מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא אכלי' בשבתא"] — ובזה הוא הדין דסעודת מלוה מלכה, שמצד החיוב ד­כבוד שבת, חייבים להכין השולחן ל­סעודה זו (שבני אדם אוכלים בלא"ה) "כמו^יט לסעודה גמורה". אבל מי שאינו אוכל סעודה זו בכל לילה אין עליו חיוב אכילה.

אבל אין לומר כן, שהרי מוכח בכ"מ שגוף הסעודה הוי מצוה, וכלשון אדה"ז ש"יכולים לקיים סעודה זו בפירות", ול­אח"ז כתב "שסעודה זו אינה חובה כ"כ אלא מצוה מן המובחר בלבד", שמזה מובן שגם גוף הסעודה היא קצת חובה עכ"פ (ועד שיש אומרים^יט שסעודה זו צ"ל בפת).

וצריך ביאור, מהו מקורה וטעמה של סעודה זו.

ג. גם צ"ע בדברי רש"י הנ"ל שסידור השולחן במלוה מלכה הוא "ללוות ב­יציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את ה­מלך בצאתו מן העיר", דממשל זה מובן, שעד אז עדיין לא "הלכה" השבת (כמו במשל, שבעת שמלווין את המלך עדיין נמצא המלך בקרב העם המלווים). ולכ­אורה, אע"פ שחייבים להוסיף מחול על הקודש הן בכניסתו והן ביציאתו^כב, הרי הענין דמלוה מלכה הוא דוקא לאחרי הבדלת וצאת השבת.

ובשו"ע אדה"ז^כג כ' ש"יש נוהגין. . לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר". ועדיין צריך ביאור כנ"ל, דלכאורה, במשל יציאת ה­מלך היא היציאה רק מן העיר, אבל המ­לווים עדיין נמצאים אצל המלך, ואילו בנמשל, לכאורה לאחרי הבדלה^כד אין השבת "ביחד" עם בנ"י.

ועכצ"ל שגם לאחרי צאת השבת (ב­הבדלה) עדיין לא הלכה לגמרי. ובנ"כ השו"ע^כה הביאו בשם תלמידי האריז"ל^כו "שהנפש יתירה אין הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצאי שבת לכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש עד אחר סעודת מוצאי שבת".

וצריך ביאור, מהי השייכות בין הלי­כת הנשמה יתירה (ושבת בכלל) עם סעודת מלוה מלכה, שעד סעודה זו הוי כמלך בצאתו מן העיר שעדיין נמצא בקירוב מקום ועם אנשי העיר, ואנשי העיר מלווים אותו.

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

ירידת המן היתה באופן של הלילה הולך אחר היום, וכמפורש בכתוב שירי­דתו היתה בבוקר^כז, ומהעומר מן שירד בבוקר הי' מזון לשתי סעודות^כח, סעודת שחרית וסעודת הערב (וכמ"ש בבעלי התוס'^כט ד"כל ימות השנה היו עושין מן העומר שני לחמים").

ומזה מובן גם בנוגע למן שירד ב­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org