לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים יג
475מצורע
מה שהקשה במכתבו האחרון על המסקנא בנדה (מב, א) דהוי כרואה מתוספתא זבים רפ"ג, דלפי פי' הגר"א בזבה אין מינה אין סותרה וא"כ הוי כנוגעת — לא הבנתי קושיתו, דבש"ס איירי בפולטת ש"ז שקבלה ובתוספתא — ברואה אינה מינה, דאפילו טומאה דנוגעת אין עי"ז, דאין האשה מטמאה בלובן.
ב) מה שהקשה במכתבו שם — בר"ש זבים פ"ד מ"ו, דמפרש בתוספתא הנ"ל דאין מינו סותרו היינו זב שראה כו' שאין סותר אלא יום א' משא"כ בזבה דסותרת ז', דא"כ ה"ז חומר בזבה ולא בזב.
הנה גם בעצם הדין יש להקשות, דכיוון דגזה"כ הוא דדוקא זיבה גמורה סותרת כל ז' ולא כשהיא מעורבת, א"כ גם בזבה צ"ל הדין כן, דאם תראה לובן בימי זובה הרי אף שא"א בלא צחצוחי זיבה, לא תסתור אלא יום א' (ראה נדה כב, א ובתוס' שם).
עוד צע"ק לפי' זה — דהול"ל אין מינו מעורב סותר.
גם לכאורה צ"ע, מש"כ הר"ש דעל פי' הב' יש כמה קושיות — מה הן.
ולישב כל הערות הנ"ל, ובאשר בלא"ה מוכרח לומר דהר"ש במשנה זו נדפס בלתי מתוקן, כי בין התיבות „אשה בראי'" חסרות כמה תיבות כמובן. אולי אפ"ל, דנפל בדפוס עוד טעות ובמקום „ופי' זה" צ"ל „ופי' הא' לא יתכן" — ומיושב כל הנ"ל. ומה שמפרשי התוס' העתיקו פי' הא' ולא הב' — הנה קלבד"מ, שלא הרגישו בכל הערות הנ"ל.
. . . שמחתי במאד להודע אשר ב . . . סודרה המקוה כפי הוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, וזוהי עוד ראי' ומופת מוחשי אַז מען גייט מיט'ן אמת ותקיפות המתאימה, איז פאַר דעם אמת ווערין אַלע בטל, ומתקיימת הבטחת כ"ק אדמו"ר הזק* אשר ההולכים בעקבותיו יצליחו בעבודתם בתורה ובמצות.
476. . . ועוד אחת — שצריכה המקוה להעשות בהתאם להוראות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע כיון שהוא הפוסק שלנו. וכידוע ג"כ בדין, אשר באתרא דרב צריך להתנהג דוקא כרב, אף כי באתרא דשמואל כו', ואין בזה ענין דלא תתגודדו מכמה טעמים וכו'. וכותב הנני זה כדי שיעיינו בזה כיון שבטח ישתדלו אצלם לעשות דוקא ע"פ הוראות אחרות. מובן שאין עליהם להכנס במלחמה, אלא להסביר, שזהו היפך הדין להכריח את מי שהוא שלא לקיים כדברי ופסק רבו, ובפרט בענינים כאלו, שמקואות אלו ואלו כשרים הם ע"פ דין לכל הדיעות, אלא שיש ומהדרין לצאת ידי דעת פוסקים אלו בוויתורם על דעת פוסקים אחרים, ויש שעושים להיפך . . .
במכתבו האחרון כותב למזכירות, שהכשר המקוה במקומם הוא ע"י בור (לשון יחיד) דמי גשמים. ובודאי ידוע לו, אשר בשנים האחרונות נתפשט המנהג לעשות שני בורות — נוסף על המקום שבו טובלים. וכבר ידוע שבמקוה משתדלים לצאת רובא דרובא של כל הדיעות בזה. וה"ה גם מענינא דחנוכה הבע"ל, וכמבואר דעת כמה מהאחרונים שבאמת יכלו להדליק המנורה גם בשאר השמנים שבהיכל, כיון שטומאה דחוי' בצבור. אלא שרצה הקב"ה להראות חיבתן של ישראל שתתקים המצוה מן המובחר (וי"ל שלכן דוקא במצות חנוכה ישנו הענין דמהדרין מן המהדרין) וה"ה בטהרה בכללותה שיש להדר בזה כנ"ל. ומזה מובן ג"כ בהרמז דטו"ט (רמב"ם סוף הל' מקואות) שזהו בדוגמא לדיעות נפסדות ודיעות ישרות, שגם בזה יש להדר עד כדי להיות מהדרין מן המהדרין, היינו לימוד נגלה דתורה לימוד רזין דאורייתא ולימוד רזא דרזין דאורייתא. ומבואר בכ"מ בדא"ח, שכיון שהתורה היא שעבוד הבעל זה הקב"ה לאשתו זוהי כנסת ישראל — יש בזה שלשת הענינים: שארה, נגלה דתורה. כסותה, נסתר דתורה, שזהו בחי' לבוש כיון שאינו נכנס ונתפס כל צרכו, ואדרבה המושכל מקיף את השכל. ועונתה רזא דרזין, וכמבואר בלשון רז"ל אין דורשין כו' אלא ביחיד, ואכמ"ל.
. . . בענין המקואות — בכלל טובה הצעתו, אלא שבמקום ש(מסיבה) מציע לעשות בור המכשיר מן הצד — פשט לאחרונה לעשות ב' בורות מכשירים (מב' צדדים) א' — ע"* י זריעה, ב' — ע"י השקה. ונכון במאד. וק"ל.
477. . . פשוט שבמקום שלא יסכימו למקוה זעג"ז — יש לעשות מן הצד, ושניים: לזריעה ולהשקה.
לכתבו ע"ד ניילאן ופלאַסטיק — כמדומה (קרוב לודאי) ישנם שינויים (עתה, ומשתנה גם מזמן לזמן) בהנוגע להדברים מהם עושים הנ"ל. וכיון שכ"ק אדנ"ע מחשב גומי לדבר המקב"ט — אין להשתמש גם בהנ"ל . . .
. . . כותב אודות אופני תיקון המקוה וכו'.
ומובן וגם פשוט שטוב שתהיינה ג' בורות, כן מוכרח שהרקת המקוה תהי' מלמעלה ולא מלמטה מפני חשש זוחלין אפילו באם הסתימה דלמטה באופן שלא מקבל טומאה . . .
. . . מודיע, כי נסתדר בעיר . . . וכבר הצליח בעסקנות הצבורית בענין שיעור לימוד ברבים, וכן עשה ג"כ התחלה — אף כי, לע"ע, מצער היא — בנוגע לענין המקוה. ונצטערתי במאד על מה שמתעכב הדבר, וכידוע שענין טהרת המשפחה, הרי אין זה ענין ומצוה פרטית, כ"א נוגע למהות וחיי הילדים הנולדים, וכן ג"כ משפיע על מהות וציור הכללי של הבעל ואשתו, וכמבואר בכמה ספרים בנגלה וגם בנסתר. וידוע ג"כ מה שפסקו אפילו האחרונים* וגם מבין העולמ'שע אשר מותר למכור בית הכנסת בשביל לסדר ענין של מקוה. ועיין ג"כ בתוי"ט סוף מס' יומא על המשנה: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים כו' מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. והביאורים בזה אך למותר, ולא באתי אלא לזרז על הענין, כציווי רז"ל בספרא ר"פ צו, וגם שיהי' לו אמתלא ומבוא בכדי לזרז עוה"פ את הבע"ב שלו המתעסקים לעשות את כל הצריך בענין זה בהקדם.
0
. . . ב) נהניתי במאד במה שמתקנים את המקוה במחנם הט' ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע . . . ואין כדאי להמשיך את הענין יותר מהמוכרח,
ג) בענין ההידורים נוספים ששואל עליהם, הנה בזמן האחרון העירוני ע"ז, שבאותם הקאַפלעס שמרצפים בהם את כותלי המקוה והרצפה, ישנם שני מינים: א) שיש להם בית קבול מאחוריהם, והב) בלתי בית קבול, אף שהם קטנים ביותר. והנה אף שעד עתה לא ראיתי מי שיקפיד בזה, כיון שנעשו לבנין — הרי כיון שהעירו אותי שי"א שהב"ק משמש קבול להצעמענט (אשר עי"ז יהיו הקאַפלען נאחזים בטוב יותר), הרי אם אפשר בקל — כדאי להשיג הקאפלען הקטנים שאין להם בית קבול.
ד) מה שכותב במכתבו, שאיננו מניח להרוס המקוה הישנה עד שתוגמר המקוה החדשה, הנה לכאורה, כדאי הי' להשתדל שגם המקוה הישנה תהי' כשרה בהידור. והתועלת שבזה — שיהיו שתי מקואות כשרות בעיר. והשי"ת יזכנו, אשר ע"י האתעדל"ת בהוספת טהרה בעולם, נזכה בקרוב ממש למילוי היעוד, וזרקתי עליכם מים טהורים, כי מקוה ישראל ה' . . .
. . . ג) מ"ש שבמקום שרוצים להמשיך — המי גשמים — שצריך להיות בקרקע הראוי לבלוע אם מותר לעשות זה ממלט (צעמענט), הנה כבר הובא בדרכי תשובה למקואות סימן ר"א ס"ק ר"ו בשם שו"ת אמרי יושר „דפשיטא דע"י צעמענט כשרה ההמשכה" (ועצ"ע ובירור אם לא נשתנה המלט מאז).
ד) נהניתי ממ"ש שהאברך . . . השתתף וסייע לו בתכנית המקוה, אשר מלבד הענין עצמו, הרי צריך לחפש כל דבר של קירוב לחזקו במצבו ביהדות ובהשתתפותו בעניני חב"ד. וכותב אני להנ"ל עתה בענין הנחיצות להדפיס לעתים קבועים עניני חסידות וע"ד ה'אַרום של חסידות ודוקא בשפת המדינה, ובטח גם כת"ר שי' מצדו יעוררו עד"ז.
ה) תקותי שלעת קבלת מכתבי כבר ירדו גשמים ויוכלו להשתמש בהמקוה ובקשר עם זה, כדאי הי' לעשות תעמולה עוה"פ בעניני טהרת המשפחה אשר א"א479בלאה"כ שבזה תלוי בריאות הילדים הנולדים ואפי' של הבעל ואשתו וכו'. והשי"ת יזכהו לבשר בשו"ט בכל הנ"ל, וכן בנוגע לבריאות זוגתו ושל עצמו שיחיו. והשתדלותו בקירוב לבם של בנ"י לאביהם שבשמים בודאי תמשיך לו תוספת הצלחה בעניניו הפרטים הן בגשמיות והן ברוחניות, וע"פ המבואר בתו"א בתחלתו, אשר ע"י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה . . .
0
. . . מ"ש בענין המקוה אם להכשירה בקרח מלאכותי. הנה ידוע ששקו"ט בזה באחרונים, ורבו המכשירים (ש"ך לשו"ע סעיף לא, תפארת ישראל, דברי מלכיאל, אחי עזר ח"ג, פורת יוסף. לעומת — יד דוד, הרמ"מ עפשטיין, דברי תשובה ס"ק קמ"ז), אבל בכ"ז קשה עלי לתקוע עצמי לדבר הלכה, ובפרט בענין מקוה שמשתדלים לצאת ידי כו"כ דיעות, ונוסף — בשאלתו — שהרב הספרדי אמר בפשיטות שזהו אסור וא"כ יעורר תמי' אם יכשיר. וכיון שבטח עדיין קיימת המקוה האחרת במחנם, הנה יש לתקנה עד כמה שאפשר ולהשתמש בה. ובטח ירחם השי"ת וירד הגשם מן השמים והרווה את הארץ . . .
עלה ברעיוני, שאולי עדיין חסר מה בהמקוה שלהם, וזה מעכב הגשמים. וכדאי לבדוק כל עניני' עוה"פ.
. . . נהניתי למ"ש ע"ד המקוה שהכל בטוב, ולפלא שלא הזכיר באיזה אופן נקוו המים, אם מי גשמים או כו' — ובהתאם למה שכתבתי לכת"ר שי' מכבר, ובודאי ימלא במכתבו הבא . . .
0
בנועם קבלתי מכתבו מט"ו מנ"א, והרגיע את רוחי במ"ש שבאוצר המקוה נתמלאו בערך תשע מאות ליטר מים מי גשמים (רק אח"ז הוסיפו עליהם כו').
480. . . ולפלא מה שכותב שאי אפשר לדעת בדיוק ובפרטיות התקון בהמשכת המקוה — שהרי בודאי מזמן לזמן מוכרח להחליף המים וכו' ורואים איך שנעשה הענין.
וכבר האריכו באחרונים, שבענין מקוה, אין חל הגדר שלא להוציא לעז על הראשונים . . .
קבלתי מכתבו מי"א סיון, ונעים לראות בו אשר עכ"פ במקצת סידר כבר סדר הלימוד שלו, וגם אשר סידר בענין המקוה, אשר כבד לשער גודל הענין בזה. וידוע מ"ש בשו"ת מן השמים, בלקו"ת סד"ה תחת אשר לא עבדת כו' (להעיר מקובץ שבסי' מאה שערים ע' מה). ובכ"מ . . .
מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הגאולה י"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר היתה בזה הצלת ונצחון התורה ומצותי' בכלל, וכמובן וגם פשוט מפרשת המאסר והגאולה, וק"ל.
בו כותב, אשר שאלוהו ע"ד השתדלותו בהנוגע למקוה כשרה ומהודרה בכמה מקומות, ובהם כאלו שהנהגתם שם בעניני תורה ומצותי' דורשת תקון עיקרי, ואולי גם יותר מזה. ושואל דעתי בזה.
ויישר חילו וירבה חיילים להוסיף בהחזקת והפצת הטהרה בישראל בכל מקום שידו מגעת. ובהנוגע לקושיא האמורה, ידועה הבחינה בזה, מה ששמע כ"ק מו"ח אדמו"ר מכ"ק אביו אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע — מה שענה לו כ"ק אביו — מוהר"ש זצוקללה"ה זי"ע — ביחידות (נדפס בהיום יום כ"ג סיון).
אלא שבזה להעיר, כיון שפרסום השתתפותו בהאמור, הרי אין זה נוגע להכשר המקוה וכו' — מאידך גיסא י"ל שמי שהוא הרוצה לטעות יטעה וילמוד בזה משמעות בלתי רצוי', אף שהוא היפך הכוונה, הרי לדעתי יש למעט בפרסום ככל האפשרי ועד לקצה. ועד"ז הוא גם התנהגותי בענינים כאלו, ע"פ מה שראיתי — לעשות ככל התלוי — להציל מי שיהי' מבני ישראל [ומה לנו פחות מסוג האמור בסנהדרין מ"ד ריש עמוד א'. ונפלאים דברי רש"י שם, עדיין שם קדושתם עליהם.481ובפירוש הר"ח — ישראל קרי להו רחמנא*] להצילם אפי' מעבירה על דקדוק קל של ד"ס עאכו"כ ביסודי הדת ובענין הנוגע לדורות ולדורי דורות, שבזה הרי הדרישה וההכרח הכי גדולים, וכמובן גם מענין העברת נחלה דאסור, ואפילו מבישא לטבא, דילמא זרעא מעליא הוי לי'. וק"ל.
(ממכתב ט"ז תמוז תשי"ט)482מענין זה לע"ע, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכ"ז לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה (אף שמבואר בספרים באופן אחר, הנה דרך זה יניח כעבור איזה שנים, ועתה יסיח דעתו מכל הענין ויתחזק לעבוד ה' מתוך שמחה דוקא).
בטח זהיר הוא שיהי' הגוף בריא. ושתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא יאכל ולא ישתה בל"נ. מובן אשר הכוונה לאכו"ש גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי' קלה ביותר.
בודאי ימשיך עוד בלימודים איזה שנים.
בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים
במענה למכתבו מיום י"ג אד"ר אודות ענין הידוע,
ידועה עצה היעוצה — היסח הדעת. ואין הכוונה למלחמה עם המחשבה לא טובה אלא להסיח דעת ממנה. ובכדי להקל את זה — יעסיק את כח המחשבה בענין אחר שאין לו שייכות כלל לתוכן המחשבה לא טובה. ומה טוב להעסיקו באותיות של תורה ותפלה. ואם מעט אור דוחה הרבה חושך, עאכו"כ הרבה אור.
. . . ובהנוגע לתיקון חטא הידוע, הנה צריך להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומזמן לזמן יחזור אותם בעל פה, בדבור או עכ"פ במחשבה. וצריך לשמור על בריאות הגוף ולהסיח דעתו מהנ"ל, אפילו מתיקונו, עד לאחר הנשואין בשעה טובה ומוצלחת . . .
אין ענטפער אויף דיין בריף פון ב' טבת והקודם, דאָס וואָס דו שרייבסט אַז דיר איז גאָרניט צוגעקומען פאַר דער צייט, דאַרפסטו וויסען אַז דאָס איז אַ טייל פון דעם יצר הרע אָנשטעל, בכדי אָפּצושוואַכן אין ענינים פון עבודה בכלל, און לימוד התורה בפרט, מיט דעם אויסרייד אַז סיי ווי סיי וועט פון דעם גאָרניט אַרויסקומען,483איז אַזוי ווי אין אַלע ענינים וואָס קומען פון דעם לעומת זה, איז אל יכנס עמדו בשקלא וטריא, און מען דאַרף זיך דאַגעגען שטאַרקען אין עבודת השם יתברך, און דורכ'ן היסח הדעת ווערט מען פטור פון דעם.
בנוגע צו דעם אַנדער ענין וואָס דו שרייבסט, דאַרף מען אויך מסיח דעת זיין פון דעם און מרבה זיין אין אותיות התורה ותפלה. אויך אַז דו זאָלסט וויסען אויף אויסווייניג אַ פאַר פרקים תניא און אַ פאַר פרקים משניות און אויך דעם מאמר והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים. און דער עיקר איז ווי געזאָגט פריער, צו מסיח דעת זיין פון דעם גאַנצען ענין, און לעת עתה אפילו פון דעם תיקון, און זעלבסט־פאַרשטענדליך, אַז די השתדלות מקרב זיין דעם צווייטען צו תורה ומצות, איז ממשיך די סייעתא דשמיא אין דעם וואָס דער מענטש אַליין נויטיגט זיך ובהצלחה, און זיכער טוסט דו אַזוי בהנוגע צו דער סביבה בכלל, און צו דיינע חברים אין ישיבה בפרט, און השי"ת זאָל דיר מצליח זיין.
המאירי למקואות*. פ"א מ"א ע"ד הערה ג', ו', יגעתי הרבה וצע"ג.
לולא דמסתפינא נלפענ"ד ברור לומר (ובפרט שכנראה רק בכת"י אחד של המאירי השתמשו), דלעיל מזה, אחרי הפסקא „ואין בזה חלוק בין שאובין לשאינן שאובין אחר שאינן בכלל מקוה", נשמטו אי איזה תיבות. ותוכנן „דיש מחלקין דשאינן שאובין אמק"ט כמו מקוה" ובין מקוה למקוה נתחלף למעתיק.
ועפ"ז יתיישב: א) למה הושמטה בהמאירי כאן דעת הר"ש, והראב"ד (שמחולקין עם הרמב"ם בפי' כל ד' המשניות), אף שרגיל בהם במס' זו בכ"מ. ב) הצע"ג. ג) מובן הסגנון: „וזהו שנתבאר בתוספתא" (שהעיר ע"ז כת"ר בהערה ג'). וע"ד השמטה הנ"ל — צ"ל גם בע"ו הערה ב'.
שם בהערה ה', גם בפיה"מ „ביד הטמא". וכנראה שהוא ע"ד הביטוי „על ידי פ'".
שם ע"ה הערה א'. „הראב"ד", כנראה צ"ל „הרמב"ם".
בסופו עמוד קט"ז. שלשים זקנים. פתח בל"ב זקנים, ובר"ש ותוספתא שבש"ס ווילנא גם בסיומה ל"ב זקנים. ואת"ל שאין כאן טה"ד, יל"פ דבדבריו לא מנה ר"ט את עצמו מפני ענוותנותו, וכן לא את ריה"ג, כיון דמפרש זה בסגנון הכתוב, שהזקנים פעלו אשר לא היה מציל את האיל מידיו של ריה"ג — כמה שינויים בגירסת הספרי חוקת. ובשניהם צ"ע הגירסא שקרא ר"ט לרע"ק וריה"ג — בתוספות