יג

וכן אם יש לישראל בית דירה בחצר אחרת שהוא אינו דר בתוכה, ושם יש מרחץ באותה הדירה, אם כל ימות החול אין דרך שום ישראל לרחוץ באותה מרחץ רק שכיני הדירה, מותר לו להשכירו לנכרי או ליתנו לו באריסות ואין כאן חשש מראית העין^רפד, לפי שכל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כלל בימות החול אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל, שכיון שהוא עומד בחצר בפני עצמו ואין שום ישראל דר באותה חצר, ושכיני המרחץ שרוחצין בה בחול יודעין הן שאין הנכרי שכיר יום אצל הישראל וכל השכר שנותנים בעד הרחיצה נותנו הנכרי לישראל, אלא השכירו לו או נתנו לו באריסות וכל השכר שנותנין בעד הרחיצה הוא להנכרי. אבל אם דרך שום ישראל^רפה שאינו משכיני המרחץ לרחוץ בו בחול, מתוך שהוא יוצא ונכנס בו יודע שהוא של ישראל, ואחר כך כשיעבור שם לפעמים בשבת ויראה נכרים רוחצין בו יחשוד את ישראל בעל המרחץ, לומר שנכרי המתעסק במרחץ בשבת הוא שכיר יום אצל הישראל^רפו (שוע"ר שם).

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org