אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי, שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו, מן הדין היה מותררנו. אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כןרנז מפני מראית העיןרנח, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץרנט שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראלרס, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבתרסא. או אפשר יחשדו את הישראל שהוא שכר לו נכרי זה שיתעסק במרחצו בשבתרסב (שוע"ר רמג, ו).