Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
362משיחות* ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח אדר א' ה'תשנ"ב
א.ידועא שכל המאורעות שבעולם הם בהשגחה פרטית, ויש בהם לימוד והוראה בעבודת האדם לקונו, ועאכו"כ בנוגע למאורעות כלליים ועיקריים הקשורים עם מדינות גדולות וחשובות (שבהם נמצא רוב מנין ורוב בנין דבנ"י בזמן הגלותב) בעלי השפעה ומנהיגות כל העולם כולו, שגם הלימוד וההוראה ממאורעות אלו הוא בענין כללי ועיקרי בעבודת האדם לקונו.
ועד"ז בנוגע להמאורעות דימים אלה:
לכל לראש — המאורע שאירע בערב שבת זהג, שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו והכריזו על תקופה חדשה ביחסי מדינות העולם — ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם, שיתבטא גם בצמצום וביטול כלי נשק, ועד לשלום ואחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה.
וקדם למאורע זה (בהשגחה פרטית) נאומו של נשיא מדינה זו לאומה כולה (באור ליום הרביעי, „קמי שבתא"ד, התחלת ערב שבת זהה), שבו הודיע והכריז על פעולותיו בצמצום וביטול כלי נשק, וניצול הכספים (שלא ינתנו לרכישת כלי נשק) כדי להוסיף בעניני הכלכלה של בני המדינה — הכרזה שאושרה ע"י „בית הנבחרים", שבו נקבעים חוקי המדינה שיש להם תוקף ע"פ תורה („דינא דמלכותא דינא"ו).
ויש להתבונן בהלימוד וההוראה ממאורע זה, וגם בפרטי הענינים דהמאורע — מקומו וזמנו, כולל שייכותו לתוכנו של הזמן בתורהז, בפרשת השבועח, כדלקמן.
ב. הלימוד וההוראה ממאורע זה הוא בענין כללי ועיקרי בעבודתם של בנ"י („מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"ט) — „להביא לימות המשיח"י:
מהיעודים דהגאולה האמיתית והשלי־363מה ע"י משיח צדקנו בשייכות להנהגת אומות העולם — „וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"יא.
ולהוסיף, שענין זה יהי' ע"י פעולתו של מלך המשיח עצמו — כמ"ש בהתחלת הפסוקיא „ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים" („השופט הוא מלך המשיח . . שיהא אדון כל העמים, והוא יוכיח להם ויאמר למי שימצא בו העול ישר המעוות . . ומפני זה לא תהי' מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם, ולא יצטרכו לכלי מלחמה, וכתתו אותם לעשות מהם כלי לעבודת האדמה"יב), שכן, „באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' גו' ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"יג, „והמורה הוא מלך המשיח, ועליו נאמר ושפט"יב.
וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם ע"ד צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו — תוכן היעוד „וכתתו חרבותם לאתים", שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, „ארץיד ממנה יצא לחם"טו — ה"ז סימן ברור על
11) ישעי' ב, ד. מיכה ד, ג.
12) פי' הרד"ק עה"פ.
13) ישעי' שם, ב־ג. מיכה שם, א־
14) איוב כח, ה.
15) ולא רק „לחם" המוכרח לקיומו של האדם, אלא גם ענינים של תענוג, כפירות האילן — כמודגש בהמשך הכתוב „וחניתותיהם למזמרות", „הכלים שזומרים בהם הגפנים ושאר אילנות" (פי' הרד"ק).
ולהעיר גם מהשייכות ל"ראש השנה לאילן" דמיני' אזלינן — שבו מודגשת ההוספה ד"גפן תאנה התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
ליתר ביאור:
כיון שנמצאים ב"זמן השיא" („די העכסטע צייט") של ביאת משיח צדקנו, „הנה זה (מלך המשיח) בא"טז, רואים כבר (מעין ו)התחלת פעולתו של מלך המשיח על העמים, „ושפט בין הגוים והוכיח עמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וגו'" — עי"ז שהקב"ה נותן בלב המלכים דאוה"ע („לב מלכים ושרים ביד ה'"יז) להחליט ולהכריז יחדיו ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים".
וזהו הטעם שהחלטה והכרזה זו היתה בזמן זה דוקא — בגלל שייכותו המיוחדת להגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בפועל ממש.
ג. ויש להוסיף, ששייכותו של המאורע להתחלת פעולתו של משיח צדקנו מודגשת גם בפרטי המאורע — המקום והזמן שבהם היתה החלטת והכרזת ראשי המדינות על המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים":
המקום שבו אירע מאורע זה (מקום מיוחד שבו מיוצגים בקביעות באי־כח המדינות שבעולם כדי להתדבר ביניהם בדרכי נועם ודרכי שלום) — הוא במדינה זו ובעיר זו, המדינה והעיר שבה נמצא „בית רבינו שבבבל"יח, „בית חיינו", בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה תפלה וגמ"ח, דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא364דורנו, שבחר בו וקבעו להמקום המרכזי שממנו „תצא תורה", הפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל עד ביאת משיח צדקנו (כשיפוצו מעינותיך חוצהיט), שאז יהי' גם קיום היעוד „וכתתו חרבותם לאתים".
והענין בזה:
בבוא נשיא דורנו לחצי כדור התחתון, וקבע מקומו במדינה זו ובעיר זו,
:אוצר החכמה;
התחיל בתוקף ונעשה הבירור והזיכוך דחצי כדור התחתון, שגם בו נמשך הגילוי דמתן־תורה (שהי' בחצי כדור העליוןכ), ויתירה מזה — אדרבה — שנעשה המקור שממנו נמשך ונתפשט עיקר הפעולה דהפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל ממש, ע"י השלוחים ששלח ברחבי העולם (גם לחצי כדור העליון), עד לפנה הכי נדחת שבעולם, כדי להפיץ תורה ויהדות בין כל בנ"י (כולל ובמיוחד אלו שדרים בין אומות העולם ומדברים בלשונם ומתנהגים בחיצוניות כמותם), ועוד וג"ז עיקר, הפצת כל עניני טוב וצדק ויושר גם בין אוה"ע ע"י קיום מצוות בני נחכא, כמודגש ביותר בשנים האחרונות, ככל שהולכים ומתקרבים יותר להזמן דביאת משיח צדקנו, ש"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"כב.
ובתקופה האחרונה (החל משנת נסים, והמשכה בשנת „נפלאות אראנו" ו"נפלאות בכל") הגיעה פעולה זו לשיא — בפריצת גבולותי' של המדינה ההיא שבשעתה חרתה על דגלה והכריזה מלחמה בהפצת התורה והיהדות ועד למלחמה באמונה בבורא עולם ומנהיגו (כולל גם המאסר דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ולאח"ז וכתוצאה מזה יציאתו מגבולות המדינה ההיא), ואעפ"כ, נמשכה גם שם הפעילות דשלוחי נשיא דורנו בהפצת התורה והיהדות בחשאי ובמס"נ ממש, עד לתקופה האחרונה שנתבטלה גזירת המלכות ונתאפשר המשך הפעילות דהפצת התורה והיהדות ביתר שאת וביתר עוז, בגלוי ובפירסום, ועד לנפילתו של המשטר הקודם, והקמתו של משטר חדש שהכריז לצדק וליושר ולשלום, על יסוד האמונה בבורא העולם ומנהיגו.
ובהמשך לזה התקיימה בערב שבת זה הפגישה בין מנהיגה החדש של המדינה ההיא למנהיגה של מדינה זוכג, בהשתתפותם של עוד כמה מנהיגי מדינות גדולות בעולם, שבה נתקבלה ההחלטה וההכרזה שתוכנה „וכתתו חרבותם לאתים".
ויש לומר, שבקיומה של פגישה החלטה והכרזה זו בהעיר של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר (שבה נתקבצו מנהיגי המדינות, כולל גם מנהיג מדינה זו, שהוצרך לבוא מעיר הבירה לעיר זוכד), מרומז, שכל זה בא כתוצאה מהפעולות דהפצת התורה והיהדות, צדק ויושר,365בכל העולם, שנעשו ונעשים ע"י נשיא דורנו, משיח שבדורכה, ועד שע"י שלימות העבודה בכהנ"ל בימינו אלה נעשה העולם כולו ראוי ומוכשר להתחלת הפעולה דמלך המשיח, „ושפט בין הגוים והוכיח עמים רבים וכתתו חרבותם לאתים"כו.
וגם הזמן שבו אירע מאורע זה (בתקופה האחרונה עצמה) הוא זמן מסוגל בשייכות להגאולה — מצד כמה ענינים:
א) מצד ימי השבוע — ערב שבתכז, ערב והכנה ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"כח, שבו „משבית מזיקין (כולל גם כלי נשק) מן העולם"כט, ויתירה מזה, כיון ש"מוסיפין מחול על הקודש, משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו"ל (שטורף זמן של חול לזמן קדושת השבת), נעשה כבר בערב שבת המעמד ומצב ד"יום שכולו שבת", „משבית מזיקין מן העולם".
ב) מצד ימי החודש — יום כ"ו בחודש, בגימטריא דשם הוי', מלשון מהוהלא, שרומז על המעמד ומצב דלעתיד לבוא שההתהוות ע"י שם הוי' תהי' ניכרת בכל הבריאה כולה, כמ"שלב „ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר", ואין נתינת מקום לענינים בלתי־רצויים (מזיקים וכלי נשק), כמ"שלג „לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה את הוי'".
ומודגש יותר בחיבור שניהם יחדיו — שיום כ"ו בחודש חל ביום הששי בשבוע, שהוא בדוגמת יום ששי דמעשה בראשית, יום ברוא אדה"ר, עיקר ותכלית הבריאה כולה, ועל ידי (ולאחרילד) חי־366דוש התהוותו (בכל יום ששי) נעשה חידוש התהוות הבריאה כולהלה, ובפרט כשיום הששי בשבוע חל ביום כ"ו בחודש, הגימטריא דשם הוי', מלשון מהוה, מודגש עוד יותר חידוש התהוות הבריאה כולה.
ג) ועוד וג"ז עיקר — מצד הקשר והשייכות דזמן זה לנשיא דורנו — להיותו ערב שבת האחרון בחודש שבט, חודש האחד עשר, שהעשירי שבו הוא יום ההילולא (גמר ושלימות העבודה) של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאחד עשר שבו נעשה המשך וחידוש הנשיאות שלו ביתר שאת וביתר עוז עד לסיום וגמר כל העבודה של דורנו זה (דור האחרון של הגלות שהוא הוא דור הראשון של הגאולה) במשך מ"ב שנים די"ל שהם כנגד מ"ב המסעות שבמדבר העמים, שאז כבר מוכנים ועומדים להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ"זלו) — שגם בהזמן (נוסף על המקום) שבו היתה ההכרזה ע"ד „וכתתו חרבותם לאתים" מודגשת השייכות לפעולתו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, המשיח שבדור, שעל ידו נעשה קיום היעוד „וכתתו חרבותם לאתים וגו'".
ד. ויש לקשר זה עם פרשת השבוע, פרשת משפטים — „ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ומפרש רש"י, „ואלה . . מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני", „לפניהם, ולא לפני גוים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין
תביאהו בערכאות שלהם וכו'":
תוכנה של פרשת משפטים הוא — כשמה — דינים שבין אדם לחבירו שחיובם מובן בשכל האדם, „דברים האמורים בתורה במשפט שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן"לז, ועד כדי כך, ש"אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה"לח. ויתירה מזה, שחיובם מובן (לא רק בשכלם של בנ"י, „עם חכם ונבון"לט, אלא) גם בשכלם של אומות העולם, ועד שיתכן שבכמה דינים דנין אומות העולם כדיני ישראל.
וי"ל שלכן נאמר בהתחלת ופתיחת הפרשה „ואלה המשפטים", „אף אלו מסיני" — שגם המשפטים שחיובם מובן בשכל האדם צריכים לקיימם (לא מפני שהשכל מחייבם, כי אם) מפני ציווי הקב"ה (אלא שרצונו של הקב"ה שציוויים אלה יהיו מובנים גם בשכל האדם), ומשום זה „תשים (גם ה"משפטים") לפניהם" דוקא, „ולא לפני גוים . . (אף) שהם דנין . . כדיני ישראל", כיון שדיניהם הם מצד חיוב השכל, וצ"ל מצד ציווי הקב"המ.
ה. ובעומק יותר:
„ואלה המשפטים", „אף אלו מסיני" — י"ל פירושו, שגם הסיבה להחיוב השכלי ד"משפטים" הוא „מסיני", ולולי נתינתם „מסיני" לא הי' שכל האדם מחייבם (כמו „הראשונים"). וההסברה בזה — שהחיוב השכלי הוא כתוצאה מזה שבציוויים367אלה נתלבש רצונו של הקב"ה (שמצד עצמו הוא למעלה מהחכמה) גם בחכמתו ית' (בתורה), וכיון שהתורה היא „דיפתראות ופינקסאות" שבהם נברא העולםמא, נעשו דברים אלה מחוייבים בגדרי העולם, ובמילא גם בשכל האדם (ועד לשכל דאוה"ע), שדעתו נוטה לדברים שמחוייבים מצד חכמתו של הקב"ה („סיני")מב.
ועפ"ז יש לומר גם הפירוש ד"ואלה . מוסיף על הראשונים" — שההוספה על הראשונים („מסיני") היא בכך שה„משפטים" שניתנו „מסיני" נמשכים גם בשכל האדם, שזהו תוכן החידוש דמתןתורה („מסיני") שבטלה הגזירה וההפסק שבין עליונים לתחתוניםמג, שחכמתו של הקב"ה (עליונים) תומשך ותחדור גם בשכל האדם (תחתונים), שגם דעתו (תחתונים מצד עצמם) נוטה לכך (אלא, שביחד עם זה צ"ל נרגש שדעתו נוטה לדברים המתחייבים מצד חכמתו של הקב"ה, „אף אלו מסיני").
וענין זה צריך להיות גם אצל אומות העולם בנוגע לקיום מצוות בני נח — שאף ש"הדעת נוטה להן"מד, צריך „שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה . . אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת . . אינו מחסידי אומות העולם ולאמה מחכמיהם"מו.
ותכלית השלימות בזה תהי' בימות המשיח — ש"לא יהי' עסק כל העולם (גם אומות העולם) אלא לדעת את ה' בלבד . . שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'"מז, היינו, ש"דעה את ה'" (ידיעת מעשה מרכבה וכיו"ב, עיקר ענינו של „סיני"מח) נמשכת וחודרת בשכל האדם.
ויש לומר, שענין זה מרומז גם בסיום הפרשה: „ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר גו' ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו"מט — שראיית אלקות („סיני") נמשכת וחודרת בשכל האדם ומתאחדת עמו כמו המזון („ויאכלו וישתו") שנעשה דם ובשר כבשרו, ע"י לימוד פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה („יתפרנסון"נ) בתורת חסידות חב"ד, כולל גם ע"י התרגום („ויחזו", תרגום של ראי') בשבעים לשון דאומות העולם (כמרומז ב"לבנת הספיר", ש"לבנים" שנעשים בידי אדם רומזים על האותיות של שבעים לשון דאוה"ענא), כדי שיהי' מובן גם לבנ"י שלעת־עתה אינם מבינים לשון הקודשנב, ועד שיהי' מובן368גם לאומות העולם (שגם הם מחוייבים בשלילת ע"ז ובהאמונה בבורא העולם ומנהיגו), שזוהי ההכנה לקיום היעוד „אז אהפוך אל עמים שפה ברורהנג לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".
ו. ומזה מובן גם בנוגע למאורע הנ"ל — החלטת והכרזת מנהיגי אוה"ע ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים" — בערב שבת פרשת משפטים:
„וכתתו חרבותם לאתים" הו"ע המובן ומחוייב גם בשכל האדם („משפטים"), שהרי, שכל אנושי מחייב קיומו של העולם ע"פ צדק ויושר, ע"י שלילת מלחמה שמביאה הרס וחורבן, רחמנא ליצלן, ועד שיביא לשבירת כלי המלחמה („וכתתו חרבותם") והפיכתם לכלים שמביאים תועלת לישובו של עולם („אתים").
ואעפ"כ, במשך כל הדורות התנהלו ריבוי מלחמות בין אומות העולם שגרמו הרס וחורבן בעולם — בניגוד להמתחייב בשכל האנושי!
ועכצ"ל, שהסיבה האמיתית לכך שבתקופה האחרונה ניכרת השאיפה לגמר ולסיום תקופת המלחמות בעולם, והתחלת תקופה חדשה של קיום העולם ע"פ צדק ויושר, שלום ואחדות, כמודגש ביותר בהחלטת והכרזת מנהיגי אוה"ע בערב שבת זה, היא (לא רק מצד חיוב השכלנד („משפטים"), שהרי חיוב השכל הי' גם בכל הדורות שלפנ"ז, אלא גם, ובעיקר) מפני שמתקרבים להזמן שאודותיו הכריזה התורה („מסיני") „וכתתו חרבותם לאתים"נה.
ועפ"ז יש לומר, שהחלטת והכרזת מנהיגי אוה"ע בערב שבת פרשת משפטים ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים", היא, כתוצאה מהחלטת והכרזת „מלכי רבנן" ש"הנה זה (מלך המשיח) בא", החל מהפס"ד של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שמכבר נשלמו מעשינו ועבודתינו דמשך זמן הגלות ומוכנים כבר לקבלת פני משיח צדקנו, וכן הפס"ד של הרבנים ומורי־הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה, „יעמוד מלך מבית דוד וכו' בחזקת שהוא משיח" ועד להמעמד ומצב ד"הרי זה משיח בודאי"נו — פס"ד „מסיני", שנמשך וחדר גם בגדרי העולם, עד כדי כך שמנהיגי אוה"ענז מחליטים ומכריזים מדעתם (ו"בערכאות שלהם", שיש בהם התוקף ד"דינא דמלכותא דינא") ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים".
ויש לומר, שהדגשת שייכותה של החלטה והכרזה זו להפס"ד „מסיני" מתגלית ביום השבתנח [שבו נעשית העלי' דכל עניני ערב שבת (כולל גם המאורע דהכרזת מנהיגי אוה"ע) להקדושה דיום369השבת („יאכל בשבת", באופן ש"טורף מלפניו")] — שאז קורין בתורה פרשת משפטים כולהנט (בציבור, ובברכה לפני' ולאחרי'), שבה מודגש שגם ה"משפטים" הם „מסיני", ועד"ז בנדו"ד, שהכרזת מנהיגי אוה"ע ע"ד „וכתתו חרבותם לאתים" ע"פ חיוב שכלם („משפטים" שדנין גם אוה"ע בערכאות שלהם) היא כתוצאה מפס"ד התורה („מסיני") ע"ד ביאת משיח צדקנו.
ז. ויש להוסיף בהקשר והשייכות דפרשת משפטים לסיום זמן הגלות והתחלת הגאולה:
בהמשך הפרשיות — (א) שפרשת משפטים באה לאחרי ובסמיכות לפרשת יתרוס שסיומה וחותמה בדיני המזבח: „למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדשסא (המזבח)"סב, שבזה מרומז קיום היעוד „ואשיבה שופטיך כבראשונה"סג, שיבת הסנהדרין ללשכת הגזית בביהמ"ק השלישיסד, ועד"ז בהמשך הפרשה (בשיעור דערב שבת) — „להביאך אל המקום אשר הכינותי", „כבר מקומי ניכר כנגדו, וזה א' מן המקראות שמודיעים שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה"סה, (ב) ומפרשת משפטים באים לפרשת תרומה (ועד שמתחילין לקרותה במנחת שבת פרשת משפטים), שבה נאמר הציווי „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"סו, שקאי על עשיית המשכן, בית ראשון ובית שני, וגם (ובעיקר) ביהמ"ק השלישיסז, „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"סח.
וביניהם באה פרשת משפטים — כדי להדגיש שעניני הגאולה (ביהמ"ק השלישי, המזבח והסנהדרין) שבפרשיות אלו (יתרו ותרומה) הם באופן ד"משפטים", שמחוייבים גם מצד שכל האדם, היינו, שכבר נמשכו וחדרו בגדרי העולם, שהעולם מצד עצמו מכריז שהגיע זמן הגאולה.
ח. ועוד ועיקר — שגם בפרשת משפטים עצמה מרומז הקשר והשייכות לסיום זמן הגלות והתחלת הגאולה — ע"פ המבואר ב"פירושה" (של פרשת משפטים) בתושבע"פסט:
פרטי הדינים שבפרשת משפטים בהענינים שבין אדם לחבירו נתבארו בתושבע"פ בסדר נזיקין, ש"כולה נזיקין370חדא מסכתא היא"ע, ו"חלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים, והתחיל בבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל, ואין השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין, ואח"כ בבא מציעא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר . . כמו שעשה הכתוב (בפרשת משפטים) שאחר דיני שור ובור והבער, וכי ינצו אנשים, דיבר על ארבעה שומרים, ואח"כ בבא בתרא, וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות . . וסידר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה"עא.
ומודגש בדברי הזהרעב — „תלת בבי דינין תקינו (רבנן) בסדרי מתניתא, חדא קדמיתא בארבע אבות נזיקין השור וכו', תניינא טלית דאשתכח, תליתאה שותפין ורזא דאבידה . . אורח דקרא נקטו דכתיבעג על כל דבר פשע . . על שור על חמור על שה דא בבא קמא, דהכי הוא באינון מלין, על שלמה דא בבא מציעא, על כל אבדה דא בבא תליתאי"עד, היינו, שג' הבבות דנזיקין מרומזים בפסוק „על כל דבר פשע וגו'" שבפרשת משפטים.
„נזיקין" — רומז על כללות זמן הגלות (ונחלק לשלש בבות, כנגד שלש גלויות הכלליותעו), כשישנם בעולם ענינים בלתי־רצויים („נזיקין"), החל מ"ארבעה אבות נזיקין" ב"בבא קמא" דהגלות, ועד"ז עניני מריבה ומחלוקת („זה אומר אני מצאתי' וזה אומר אני מצאתי' . . יחלוקו") ב"בבא מציעא" דהגלות, ועד ל"בבא בתרא" (סיום וגמר) דהגלות — שהתחלתה ב"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר", שמרצון הטוב, ללא הכרח („טעמא דרצו הא לא רצו אין מחייבין"עז), מתדברים ביניהם ע"ד מני־371עת היזק ראי' איש מרעהו; וסיומה ב"הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות . . בתורה"עח, התגברות חכמת התורה („סיני"עט) באופן שחודרת גם בגדרי העולם („דיני ממונות", „משפטים"), שעי"ז בטלה ונשללת האפשרות לענינים בלתי־רצויים („נזיקין") — בסיום וגמר הגלות, שאז מתחילה הגאולה האמיתית והשלימה (גאולה השלישית והמשולשת שמהפכת שלש הגלויות, ועד"ז ביהמ"ק השלישי והמשולש שכולל המשכן, בית ראשון ובית שני, ומהפך חורבנם לבנין ומשוכלל).
ולהוסיף, שבמסכת בבא בתרא (סיום וגמר הגלות) מרומזת גם הגאולה האמיתית והשלימהפ ע"י משיח צדקנופא — בהסוגיא הידועהפב שבה נתבארו כו"כ מהיעודים דלעתיד לבוא, ומהם: „עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן", „עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן", „ושמתי כדכד שמשותיךפג (באבנים של חומות ירושלים) . . חד אמר שהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין", „עתיד הקב"ה להגבי' את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמרפד וראמה וישבה תחתי' . . ושמא תאמר יש צער לעלות, ת"ל מיפה אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם", וכן הסוגיאפו אודות חלוקת ארץ ישראלפז לעתיד לבואפח.
ט. ע"פ האמור לעיל מתחזקת יותר הפליאה והתמיהה, ביחד עם גודל הצער וההבהלה (ועד שמצד גודל הצער אין להאריך בזה ביום השבת) — היתכן שבנ"י נמצאים עדיין בגלות?! . . . עד מתי?! . . .
היתכן שלאחרי כל הסימנים על בוא הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, עד להמאורע דערב שבת זה שאפילו אוה"ע מכריזים שהגיע הזמן ד„וכתתו חרבותם לאתים" — נמצאים אנו372ביום הש"ק זה בחוץ לארץ, במקום להמצא, יחד עם כל בנ"י מכל קצוי תבל, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש, מסובים ל"שולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"פט, שעליו ערוכים הלויתן ושור הבר ויין המשומר!
ועוד ועיקר — שעדיין לא נתקבלה ההודעה והציווי ונתינת־כח ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כפי שקוראים בתורה במנחה) בנוגע לבנין ביהמ"ק השלישי!
י. ומזה מובן גודל הצורך וההכרח להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהענינים שמקרבים ומזרזים ומביאים בפועל ממש את הגאולה תיכף ומיד ממש.
ולכל לראש — בהענין המודגש בפרשת משפטים:
„משפטים" — פרטי הדינים בין אדם לחבירו מתוך שלוםצ (ופשיטא שלילת הפכו, ביטול סיבת הגלות האחרוןצא), שעי"ז באה הגאולה, כמאחז"לצב במעלת המשפט ש"בו ציון נבנית, שנאמרצג ציון במשפט תפדה", וכן צדקה („ושבי' בצדקה"צג) וגמילות חסדיםצד, כמפורש
89) פרש"י ריש פרשתנו.
90) ראה שמו"ר ריש פרשתנו (פ"ל, א): „באין לידי משפט והם עושין שלום". ובחידושי הרד"ל שם: „אפשר ר"ל ע"י פשרה, וכמ"ש בסנהדרין (ו, ב) איזהו משפט שלום זה הביצוע".
91) ראה יומא ט, ב.
92) שמו"ר שם, טו.
93) ישעי' א, כז.
94) כולל גם הפעולה על אוה"ע לעסוק בצדקה*, ובפרט לאחרי החלטת מנהיגי המדינות ע"ד חסכון בהוצאות הכספיות לצרכי נשק, אזי נקל יותר לפעול שיוסיפו בפעולות של צדקה, הן בנוגע לאוה"ע, והן בנוגע לבנ"י.
*) להעיר מהשקו"ט בחיוב בני נח בצדקה (ראה לקו"ש ח"ה ע' 157 ואילך. וש"נ). ולהעיר גם בפרשתנוצה „אם כסף תלוה את עמי את העני"צו, „גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה"צז, וכמבואר גם בהסוגיא בבבא בתראצח („פירושה" של פרשת משפטים בתושבע"פ) פרטי הענינים דמצות צדקה, ומהעיקר, „גדולהצט צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמרק כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות"קא.
[ומתחיל בהענין שהזמן גרמא — כנהוג בכל שנה שבמוצאי שבת קודש לסדר אם כסף תלוה גו', נערכת מלוה מלכה לטובת קרן גמילות חסדים. וכיון ש"מפקחין על צרכי ציבור בשבת"קב, כדאי ונכון שמנהל הגמ"ח יעלהקג
95) כב, כד.
96) להעיר מהשייכות לשיעורי הרמב"ם דערב שבת ויום השבת — הלכות מתנות עניים. ולהעיר גם מסיום וחותם שיעור תניא דיום הש"ק ב"עבודת הצדקה".
97) סוכה מט, ב.
98) ח, אַ ואילך.
99) יו"ד, א.
100) ישעי' נו, א.
101) ויומתק יותר — שמאמר הזהר שג' הבבות מרומזים בפסוק „על כל דבר פשע וגו'" (כנ"ל ס"ח), מיוסד על הפסוק „שמרו משפט ועשו צדקה". וראה לקוטי לוי"צ לזהר שם (ע' תד) — ביאור „השייכות דכל זה להפסוק שמרו משפט ועשו צדקה".
102) ראה שבת קנ, א.
103) לרמז על העלי' מן הגלות אל הגאולה, ובלשון חז"ל (ויק"ר פל"ב, ה. וש"נ) „ראובן ושמעון* סלקין".373ויכריז על המלוה מלכה, ובודאי תערך ברוב פאר והדר, ו"ברוב עם הדרת מלך"קד, ויתנו כפי נדבת לבם הטהור להקרן גמ"ח, ועוד והוא העיקר, שההחלטה על זה תביא תיכף את השכרקה, תביא הגאולה, תיכף ומיד ממש, שאז תערך המלוה מלכה, „סעודתא דדוד מלכא משיחא"קו, בהשתתפותו של נשיא דורנו משיח צדקנו בראשנו, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי].
ובלשון התחלת מסכת בבא בתרא: „השותפין שרצו" — שההנהגה והיחס שבין אדם לחבירו היא באופן של ב' שותפין שכל אחד רוצה בטובתו של השותף השני (במכ"ש וק"ו מהחלטת והכרזת מנהיגי אוה"ע ע"ד האחדות והשותפות ההדדית ביניהם), ועי"ז „בונין את הכותל . . גזית" — דיש לומר, שרומז על בנין ביהמ"ק, כהמשך הסוגיאקז „גזית אבני דמשפיא, דכתיבקח כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית", ובהמשך לזה מדובר אודות מעלת בית המקדש השני „בבנין . . בשנים", „דכתיבקט גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" — שפסוק זה קאי גם (ובעיקר) על ביהמ"ק השלישי, כמבואר בזהרקי.
ובהמשך לזה — גם ההוראה מהתחלת פרשת תרומה (שקורין במנחת שבת): „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", החל מהמקדש הפרטי שבכאו"א מישראל („בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד"קיא)" בלבו פנימה, ובביתו ובחדרו, שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, כולל ובמיוחד ההשתתפות בבנין והרחבת בתי־כנסיות ובתי־מדרשות באופן ד"ויקחו לי תרומה גו' זהב וכסף ונחושת"קיב (כל י"ג (ט"ו)קיג דברים המנויים בכתוב), שעי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים תיכף בנין ביהמ"ק השלישי כפשוטו ממש.
יא. ונתינת־כח מיוחדת בכהנ"ל — בימים אלה:
נוסף על המעלה המיוחדת של חודש שבט, חודש האחד עשרקיד, באים זהעתה מיום כ"ה בחודשקטו, שסימנו „כה תברכו את בני ישראל"קטז — ברכת כהנים, „לברךקיז את עמו ישראל באהבה" דוקאקיח, ועד"ז בנוגע לברכת כהנים שמברך כאו"א מישראל („ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"קיט) בהתחלת כל יום (לאחרי ברכת התורה) שצריכה להאמר מתוך רגש של אהבת ישראל, וכמודגש גם בכך שבהמשך לזה (ועוד קודם התפלה) אומר כאו"א מישראל „הריני374מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"קכ (כמ"ש רבינו הזקן בסידורקכא השוה לכל נפש)קכב. ועוד ועיקר — שברכת כהנים כוללת כל הברכות בתכלית השלימות (הן המעלה דברכה והן המעלה דתפלהקכג), ובפרט הברכה הכי עיקרית — ברכת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
ולאח"ז יום כ"ו בחודש (ערב שבת) — הגימטריא דשם הוי' (כנ"ל ס"ג), שקשור עם קיום מצות „כה תברכו את בני ישראל" ע"י הכהנים בבית המקדש בשם המפורש (משא"כ בזמן הגלות)קכד, וההכנה לזה ע"י עבודתם של בנ"י („ממלכת כהנים") באופן ד"שויתי הוי' לנגדי תמיד"קכה גם בזמן הגלות, שעי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים גילוי שם הוי' בכל העולם (לאחרי וע"י התגלותו בברכת כהנים שבבית המקדש), „כשם שאני נכתב כך אני נקרא"קכו.
ולאח"ז יום ז"ך בחודש (יום הש"ק) — „שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד"קכז ב"מנורת זהב טהור גו' מקשה אחת"קכח, שרומז על אחדותם של שבעת הסוגים דנש"יקכט שנמשלו לשבעת קני המנורהקל.
ולאח"ז יום כ"ח בחודש (יום ראשון) — תוספת „כח", תוקף וחוזק בכל ענינים אלו.
ולאח"ז ערב ר"ח, שהוא הכנה לר"ח — שחידוש הלבנה (בר"ח, לאחרי ההעלם וההסתר בערב ר"ח) מורה על החידוש דבנ"י („שהם עתידים להתחדש כמותה"קלא) בהגאולה האמיתית והשלימה, ובפרט שר"ח חל ביום השלישי שהוכפל בו כי טובקלב, ומתחיל מהטוב הכי עיקרי דהגאולה, ובפרט טוב כפול, שכפלקלג קשור עם גאולהקלד, ובהדגשה יתירה בראש חודש אדר, „דבריא מזלי'"קלה, להיותו „החודש אשר נהפך גו' לשמחה"קלו, השמחה דגאולת פורים, ו"מיסמך גאולה לגאולה", „פורים לפסח"קלז,
126) פסחים נ, א.
127) ר"פ תצוה.
128) תרומה כה, לא־
129) ובכללות יותר — „עד ירכה עד פרחה" (בהעלותך ח, ד), „ירכה אלו הם מדרגות התחתונות ופרחה הם בחי' עליונות" (לקו"ת בהעלותך לג, ג).
130) לקו"ת שם כט, ג ואילך. ובכ"מ.
131) נוסח ברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).
132) פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).
133) כולל גם הכפל דב' הימים דר"ח.
134) ראה פרדר"א פמ"ח. יל"ש ר"פ לך לך. ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ועוד.
135) תענית כט, ריש ע"ב.
136) אסתר ט, כב.
137) מגילה ו, סע"ב ובפרש"י.375„כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"קלח — „מיסמך" גם בשינוי הסדר, שהגאולה האמיתית והשלימה באה לפני גאולת פורים.
יב. ולהוסיף, שאף ש"מיסמך גאולה לגאולה" קאי על אדר שני הסמוך לניסן (משא"כ אדר ראשון שאודותיו הכריזו בברכת החודש), יש לומר, ששייך גם לאדר הסמוך לשבט — כיקלט:
מלשון המשנהקמ „אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים", משמע, שבשאר הענינים (ובנדו"ד, שייכותו להגאולה) שוים הם, ויתירה מזה, כיון שנקרא „אדר (ויתירה מזה) ראשון", מסתבר לומר שהוא „ראשון" גם במעלה וחשיבות, כמודגש בנוגע לשבעה באדר — שקשור עם ביטול גזירת המן, ש"נפל פור בחודש אדר . . ולא הי' יודע . . (ש)בשבעה באדר נולד" (משה)קמא — שעיקר ענינו באדר ראשוןקמב, ועד"ז מצינו בכמה ענינים שאדר סתם קאי על אדר ראשוןקמג.
ונוסף לזה: אף שבשבת מברכים
אה"ח 567 הכריזו ע"פ תורה („מנהג ישראל תורה היא"קמד) ש"ראש חודש אדר ראשון ביום השלישי", הרי, כשיבוא משיח צדקנו תיכף ומיד, לפני ר"ח, שאז יחזרו לקדש החדשים ע"פ הראי'קמה, יתכן שיש מקום שסנהדרין ישנו ויקבעו שיהי' רק אדר אחדקמו זה, ויהי' סמוך לניסןקמז (ויש להאריך בכל זה, ואכ"מ).
יג. ויה"ר והוא העיקר — שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תבוא בפועל ממש תיכף ומיד ממש,
ובודאי שאין צורך להמתין עד חודש ניסן, וגם לא עד חודש אדר הסמוך לניסן, וגם לא עד חודש אדר הסמוך לשבט, כיון שמשיח צדקנו בא בשבת מברכים חודש אדר ראשון, בסיומו של חודש שבט, ז"ך שבט, ובפרט ביום השבת לאחר חצות, בזמן המנחה וסעודה שלישית, שקשור עם גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי.
שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק הפירושים שב"ממש", ולכל לראש מיד ממש כפשוטו, ממש ממש ממש.
מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ראה לעיל ח"א ע' 6־265), ועל סדר הקירבה אלינו — משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע).
377חלק משיחת ש"פ משפטים, ז"ך
— ע"ד ספר זכרון תפ
א. מהענינים השייכים לגמילות חסדים וצדקה (שבהם צריכה להיות השתדלות יתירה כדי למהר ולזרז הגאולה, כמ"ש „שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות"א, כמדובר לעילב) — כתיבת והדפסת והפצת ספרים בעניני תורה, כמובן מדרשת חז"לג על הפסוקד „צדקתו עומדת לעד", „זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים" („הספריםה קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד")ו.
והזמן גרמא — שבערב ש"ק פרשת משפטים (שבה מודגש הענין דמשפט וצדקה, כמדובר לעילב) הגיע מביתהדפוס ספר חדש של עניני תורה.
ובפרטיות יותר:
בספר זה ישנם כו"כ דברי וחידושי תורה — קו התורה; דברי התעוררות בעניני יהדות ותומ"צ — קו העבודה; ופירסומם של תומכי מוסדות תורה ונותני שבט, מבה"ח אדר א' ה'תשנ"ב
פארת משה יצחק —
צדקה („מצוה לפרסם עושי מצוה")ז — קו דגמילות חסדים, ג' העמודים שעליהם העולם עומדח.
ושמא גריםט: משה — קו התורה, יצחק — קו העבודה, ותפארתי (קו השלישי) — גמילות חסדים.
ומעלה נוספת ועיקרית — עריכתו והוצאתו־לאור באופן נאה ומהודר, כהציווי בכל עניני תומ"צ: „זה א־לי ואנוהויא, התנאה לפניו במצוות"יב, ומודגש במיוחד בנוגע לכתיבת ספר תורהיג378— „ספר תורהיד נאה . . בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין"טו, ועד"ז בנוגע להדפסת ספר של דברי תורהטז, ספר נאה, נייר נאה ודפוס נאה וכריכה נאה.
ב. ובהמשך לזה יש לעורר שמהם יראו וכן יעשו רבים, אבל, אך ורק בענינים דטוב הנראה והנגלה:
ההוצאה־לאור דספר זה קשורה עם ה"שלושים" לפטירה רח"ל — ספר זכרון להנפטר, בבחינת „צדקתויז עומדת לעד" (זכרון נצח).
ויה"ר שתהיינה הוצאה־לאור של ספרים בעניני תומ"צ אבל מכאן ולהבא אך ורק בטוב הנראה והנגלה, באופן ד„וחי בהם"יח, „חיינו ואורך ימינו"יט, ארי„מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה" (כד, ד־ז ובפרש"י).
14) ראה לקו"ש חכ"ז שם (ע' 12 הערהלד שבכתיבת ס"ת ישנו מעין גדר דקרבן, עיי"ש. ועד"ז בנוגע לצדקה (ובנדו"ד, „צדקתו עומדת לעד" שבכתיבת ספרים) שהיא גם „בגדר כפרה", כמו קרבן (לקו"ש שם ע' 14. וש"נ).
15) שבת שם.
16) ששייך גם למצות כתיבת ספר תורה — „האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן" (שו"ע יו"ד סע"ר ס"ב. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 18. וש"נ), ויש לומר, שב"לכתוב . . פירושיהן" נכלל גם כתיבת חידושי תורה שמחדש בעצמו.
17) להעיר שגם הלוויית המת וניחום אבלים, רח"ל, הם „גמילות חסדים שבגופו" (רמב"ם הל' אבל רפי"ד).
18) אחרי יח, ה.
19) נוסח תפלת ערבית (ע"פ ל' הכתוב — ס"פ נצבים. ועוד). כות ימים ושנים טובות, ועד בקרוב — בגאולה האמיתית והשלימה — לחיים נצחיים.
ועוד וג"ז עיקר:
כיון ש"שלושים" מבטל כמה עניני אבילותכ, ה"ז התחלת ביטול ענין האבילות כולו — בתחיית המתים, שאז יקויים היעודכא „ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".
ויש להוסיף, שענין זה מודגש גם בהקביעות דהשלושים ביום הש"ק מברכים חודש אדר, „החודש אשר נהפך גו' לשמחה"כב.
ובהדגשה יתירה כשמברכים אדר ראשון, שבו מודגשת לראשונה ההכרזה (ע"פ מנהג ישראל תורה היאכג, ובתפלה בציבור) שהשנה היא שנה מעוברת שיש בה אדר ראשון ואדר שני, ששים יוםכד — דכיון שב"ששים" מתבטלים עניני איסורכה, י"ל שששים יום דחודש אדר רומזים על ביטול (ועד שמבטלים בפועלכו) כל הענינים הבלתי־רצויים, החל מביטול הענין דהיפך החיים הקשור עם חטא עה"ד, התחלת ומקור כל הענינים הבלתי־רצויים, ועד להפיכתם379לטוב, אתהפכאכז חשוכא לנהורא ומרירו למיתקאכח.
ג. ויה"ר הוא העיקר שתיכף ומיד ממש תהי' השלימות ד"(ספר) זכרון" —
ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו"כט, „כל הנמצא כתוב בספר"ל — „זכרנולא בזכרון טוב לפניך ופקדנולב בפקודת ישועה כו'", הישועה העיקרית דגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
וכן שלימות הענין ד"ספר" — ספר תורה, ספרו של משה רבינו — בלימוד „תורה חדשה מאתי תצא"לג, תורתו של משיח, „גואל ראשון (משה) הוא גואל
27) ראה זח"א ד, א.
28) ע"ד מ"ש „ועשה לי מטעמים", „שני מיני מעדנים, אחד ממאכלים ערבים ומתוקים, והשני מדברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש" (תניא פכ"ז).
*) ולהעיר, שר"ה הוא גם ר"ח (תשרי). אחרון"לד (משיח), ומתוך שלימות השמחה — „אז ימלא שחוק פינו"לה, ענינו של „יצחק".
ואז תהי' גם השלימות ד"תפארת"לו — „התהלה והתפארת (ולפנ"ז „האדרת והאמונה", וכל שאר הענינים דכל אותיות הא"ב, וא"ב כפוללז, שכולל כל הענינים כולם) לחי עולמים", כמ"ש בתפלת שחרית דיום השבת, ובהמשך לזה „מלך מהולל בתשבחות", ועד ל"הבוחר בשירי זמרה מלך יחיד חי העולמים", שלימות ההילול (התהלה) השיר והתפארת לחי העולמים — ב"בית העולמים"לח, ביהמ"ק השלישי, „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"לט, כש"צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"מ, תיכף ומיד ממש.