ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם כו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כו'א, ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (שנאמר לפני חמישים שנהב), הרי עיקר הנס (דחנוכה) הוא הנס דנצחון המלחמה שהי' בכ"ד בכסלוג, ועד שזה הי' גם הסיבה להנס דפך השמן שהי' בכ"ה בכסלו, [כדאיתא בגמראד וכשגברו בית חשמונאי ונצחום (אז דוקא) מצאו פך אחד של שמן כו' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים], ולמה קבעו התחלת ימי חנוכה בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות ולא בכ"ד בכסלו.
ויש לומר, דזה שמדייק בהמאמר הטעם על שקבעו חנוכה בכ"ה בכסלו ולא בכ"ד בכסלו, ודלא כהדיוק בכמה דרושיםה (כולל גם דרושים שהתחלתם היא בד"ה זה) מדוע קבעו חנוכה על הנס דפך השמן ולא על הנס דנצחון המלחמה, הוא, כי בדרושים הנ"ל קאי להשיטהו שהיו"ט דחנוכה נקבע (רק) על נס הנרותז, ולכן מדייק שלכאורה העיקר הוא נצחון המלחמה, ולמה עשו מהטפל עיקר ומהעיקר טפלח. ובמאמר זה קאי להשיטהו שקביעת היו"ט דחנוכה היא גם מצד הנס דנצחון המלחמהט, ועד שההודאה דועל הנסים היא (בעיקרי) על נס זה [וההודאה על הנס דפך השמן היא על ידי הדלקת נר חנוכה], ולכן הדיוק במאמר זה הוא זה שימי חנוכה [שנקבעו גם על הנס דנצחון המלחמה, ואדרבא, ענין זה הוא (לכאורה) עיקר הנס, ועד שזההי' גם הסיבה להנס דפך השמן] מתחילים בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות ולא בכ"ד בכסלויא.
ב) וממשיך בהמאמר, שבנס השמן גופא היו שני נסים. הנסיב שמצאו פך אחד שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדוליג, שנס זה (דמציאת פך השמן) הי' בכ"ה בכסלו, והנס שלא הי' בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים, דנס זה הותחל בכ"ו בכסלויד. ומדייק בהמאמר, מפני מה לא הוקבע איזה תוספות דבר ביום כ"ו בכסלו שבו הותחל נס הספקת השמן לשמונה ימים.
ג) ונקודת הביאור בזה בהמאמר, שהנס דנצחון המלחמה הוא יחודא תתאה, והנס דמציאת פך שמן טהור הוא יחודא עילאה. וזהו שהנס דנצחון המלחמה הי' בכ"ד כסלו והנס דמציאת פך השמן הי' בכ"ה כסלו, כי מספר כ"ד רומז על יחו"ת כנגד כ"ד האותיותטו שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועדטז, ומספר כ"ה רומז על יחו"ע כנגד כ"ה האותיותטו שבפסוקיז שמע ישראל גו' הוי' אחד. והנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו, כ"ו בגימטריא הוי', הוא למעלה גם מיחו"ע. דהגם שגם יחו"ע הוא בשם הוי' (הוי' אחד), כמבואר בכ"מיח שהביטול שמצד שם אלקים הוא ביטול היש (יחו"ת), והביטול דיחו"ע (ביטול במציאות) הוא דוקא מצד שם הוי', מ"מ, זה דכתיב בי' הוי' אחד (ולא יחיד) שישנם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם אלא שהם בטלים ומיוחדים עם אוא"ס אלופו של עולםיט, הוא לפי שהוי' זה הוא הוי' דהשתלשלות, הוי' דלתתא. דזהו מ"שיז הוי' אלקינו הוי' אחד, דהוי' הראשון הוא הוי' דלעילאכ שלמעלה מהשתלשלות, ובהוי' זה לא שייך לומר שהוא אחד בז' רקיעים וארץ ובד' רוחות העולם, שהרי הוא יחיד ואפס זולתו, והוי' הב' הוא הוי' דלתתאכ, הוי' דהשתלשלות, ולכן שייך בו לשון אחדכא. וזוהי מעלת הנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו (כ"ו בגימטריא הוי') על הנס דמציאת פך שמן טהור, שהנס דמציאת פך השמן שהי' בכ"ה (בכסלו)כנגד כ"ה האותיות שבשמע ישראל (יחודא עילאה), המשכתו הוא מהוי' דלתתא, הוי' אחד, והנס דהספקת פך השמן לשמונה ימים, דמספר שמונה מורה על בחינה שלמעלה מהשתלשלותכב, המשכתו היא מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות.
ויש לומר, דזהו גם שבשמע ישראל יש כ"ה אתוון בחינת כה, אף שיחו"ע (בכלל) היא בחינת זהכג, כי הוי' דלתתא לגבי הוי' דלעילא נחשב כמו אלקים (צמצום)כד, והביטול דיחו"ע שמצד הוי' דלתתא (לגבי הוי' דלעילא) הוא כמו יחו"תכה, כה. ועד"ז הוא גם הנס דמציאת פך השמן שהי' בכ"ה בכסלו, שהוא בחי' כהכו לגבי הוי' דלעילא, ואמיתית ענין בחי' זה הוא בהנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו, שהמשכתו הוא מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות.
ד) וממשיך בהמאמר, דהגם שנרות חנוכה תקנום מפני הנס שהי' בנרות המקדש, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקוןכז, מ"מ הם חלוקים בכמה ענינים. דבהמנורה (שבמקדש) היו ז' נרות ומקום עמידתה בדרום (ימין), ונרות חנוכה הם שמונה ומקום עמידתם הוא בשמאל. והענין הוא (כמבואר בהמאמר), דמלחמת היונים היתה מלחמה רוחנית להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצוניך, ועי"ז נעשה התגברות החושך דלעו"ז, שעיקר יניקתו הוא מקו השמאל, ולכן כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו את היונים תקנו נרות חנוכה, בכדי להאיר את החושך. ולכן תיקנו שמונה נרות, דשמונה הוא למעלה מהשתלשלות (כנ"ל), כי בכדי להאיר את החושך הוא דוקא ע"י האור שלמעלה מהשתלשלות, והוי'כח (בתוס' וא"ו) יגי' חשכיכט. ואור זה (שלמעלה מהשתלשלות) נמשך ע"י המס"נ דמתתיהו ובניו. והיינו, שהשייכות דאור זה עם החושך שהי' אז היא בשני ענינים, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. מלמטה למעלה, שמצד גודל החושך שהי' אז נתעורר אצלם כח המס"נ שלמעלה מהשתלשלות שבאדם ועי"ז המשיכו מעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, ומלמעלה למטה, שע"י אור זה מאירים גם את החושך, והוי' יגי' חשכי. וזהו שבחנוכת המקדש היו ז' נרות ומקומה בדרום, שהאור שהאיר במקדש (כיון שהמשכתו היתה לא ע"י מס"נ) הי' גילוי דהשתלשלות, ז' נרות, ולכן מקום המנורה הי' בדרום (ימין), כי באם היתה עמידתה בצפון (שמאל) הי' אפשר להיות יניקת החיצונים, ונרות חנוכה (שלאחרי המס"נ) הם ח' נרות, אור שלמעלה מהשתלשלות, שמתקן גם את קו השמאל.ה) וע"פ המבואר בהמאמר שע"י המס"נ דמתתיהו ובניו המשיכו האור שלמעלה מהשתלשלות (הוי' דלעילא), יש לומר, שגם שרש הנס דנצחון המלחמה הוא בהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. כי המס"נ של מתתיהו ובניו היתה שהגם שהיו חלשים ומעטים מ"מ לחמו נגד גבורים ורבים, וכיון שעל ידי המס"נ שלהם (למעלה מהשתלשלות שבאדם) המשיכו האור שלמעלה מהשתלשלות, מובן, שהנס דמסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים שנמשך ע"י המס"נ שלהם, הוא מהוי' דלעילא. וזה שמבואר בהמאמר (הובא לעיל סעיף ג) שרק הנס דהספקת השמן לשמונה ימים נמשך מהוי' דלעילא, משא"כ הנס דנצחון המלחמה וגם הנס דמציאת פך השמן הם מבחינת השתלשלות, יש לומר, שבנסים אלו, ההמשכה היתה בלבושים דהשתלשלות (כדלקמן סעיף ו), אבל שרשם הוא מהוי' דלעילא. ויש לומר, שזהו גם מהטעמים על זה שבמאמר זה קאי להשיטה שהיו"ט דחנוכה נקבע גם על הנס דנצחון המלחמה, בכדי לרמז, שגם הנס דנצחון המלחמה שייך להוי' דלעילא. כי זה שהיו"ט דחנוכה הוא במספר שמונה (יומי דחנוכה תמניא אינון) הוא לפי שמספר זה מורה (כנ"ל סעיף ג) על אור שלמעלה מהשתלשלות, וזה שהיו"ט דחנוכה נקבע גם על הנס דנצחון המלחמה הוא לפי שגם השרש דנס זה הוא בהאור שלמעלה מהשתלשלות.
ו) והענין הוא, דהמס"נ של מתתיהו ובניו היתה זה שלחמו נגד היונים. ויש לומר, דזה שגם לאחרי המס"נ (הבאה ע"י גילוי היחידה) נרגש אצלם שישנו מנגד שצריך ללחום נגדו הוא לפי שגילוי היחידה הי' באופן ששייך לכחות הגלויים דהנשמה. דכאשר גילוי היחידה הוא כמו שהיא במקומה, מכיון שבחינת היחידה אין כנגדה לעומת זהל, המס"נ היא באופן שאינו חושב כלל אודות המנגד, וזה שהמס"נ דמתתיהו ובניו היתה באופן שלחמו נגד המנגדיםלא הוא לפי שגילוי היחידה הי' באופן כמו ששייך לכחות הגלוייםלב. ולכן גם האור שלמעלה מהשתלשלות שנמשך ע"י המס"נ שלהם, הנס דמסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, הי' מלובש בטבע, ויתירה מזו – בטבע דעוה"ז התחתון שהקליפות גוברים בולג, שהמנגדים הם גבורים ורבים (וצריך ללחום כנגדם). ויש לומר, דזהומ"ש בהמאמר שהנס דנצחון המלחמה הוא יחו"ת, אף שגם נס זה נמשך מהאור שלמעלה מהשתלשלות, כי האור שלמעלה מהשתלשלות שנמשך בנס זה הי' בלבוש שנותן מקום למציאות וישות, יחודא תתאה (וע"ד המס"נ דחנוכה, שהגילוי דיחידה הי' בהתלבשות בכחות הגלויים)לד. ולאח"ז נמשך האור באופן נעלה יותר, שמצאו פך אחד חתום בחותמו של כהן גדול, שאינו נותן מקום למנגד, דכשהפך הוא חתום בחותם אינם יכולים לנגוע בהשמן שבו ולטמאו. ומכ"ש הענין דחתום בחותמו של כהן גדול בפנימיות הענינים שהוא אור כזה שאין החיצונים יכולים ליגע שם כלללה. אבל גם נס זה הי' בלבושי הטבע, דזה שמצאו הפך, אין זה נס שיוצא מדרך הטבע. ויש לומר, דזהו מ"ש בהמאמר שהנס דמציאת פך השמן הוא יחודא עילאה, הוי' דלתתא, כי לגבי שם הוי', אין נתינת מקום למנגד, אבל מ"מ, גם שם הוי' (דלתתא) הוא מקור להתהוותלו. ולאחרי זה נמשך האור באופן נעלה יותר, שהדליקו ממנו שמונה ימים, דנס זה אינו מלובש בטבע, גילוי הוי' דלעילא כמו שהוא למעלה מהתלבשות.
ויש להוסיף, דזה שגם הנסים דנצחון המלחמה ומציאת פך השמן הם מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות (אלא שנתלבשו בדרגות דהשתלשלות, יחו"ת ויחו"ע), הוא (בעיקר) מפני שהם היו הכנה להנס דהספקת השמן לשמונה ימים, נס שאינו מלובש בטבע. דנסים אלו מצד עצמם הם (בעיקר) הענינים דיחו"ת ויחו"ע. וע"י שהנס דנצחון המלחמה הי' סיבה להנס דמציאת פך השמן (כנ"ל בתחילת המאמר), הנה לאחרי שנעשה בו (בהפך שמצאו) נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עי"ז נמשך גילוי הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות גם בהנס דמציאת פך השמן וגם בהנס דנצחון המלחמה.
ז) וזהו שקבעו התחלת ימי חנוכה בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות, כי השלימות של הנס דנצחון המלחמהלז שהי' בכ"ד בכסלו (יחו"ת) הוא, שמגלים בו ע"י נס השמן שגם הוא (הנס דנצחון המלחמה) שרשו הוא למעלה מהשתלשלות. ואף שיש מעלה ביחו"ת על יחו"ע [ויש לומר, דזהו מה שהנס דנצחון המלחמה הי' הסיבה לנס השמן, דהסיבה היא למעלה מהמסובבלח], מ"מ, הרי השלימות דיחו"תהוא שיהי' בו האור והגילוי דיחו"ע, כמבואר בהמאמרלט. והטעם על זה שביום כ"ו בכסלו לא חידשו דברמ, הוא, כמבואר בהמאמרלט, לפי שעיקר הגילוי דהוי' דלעילא יהי' לעתיד לבוא, כנור של ימות המשיח של ח' נימיןמא, משא"כ בבית המקדש האיר רק הגילוי דהוי' דלתתא, שלכן כנור של ביהמ"ק הי' של ז' נימיןמא, והגילוי דהוי' דלעילא שהי' בהנס דהספקת השמן הי' רק לפי שעה (בהשנה שבה הי' הנס), ולכן לא קבעו שבכ"ו בכסלו יחדשו איזה דברמב.
ח) ויהי רצון, שיקויים בנו ענין זה דעמדת להם בעת צרתם, דקאי על כללות ענין הגלות שהוא הצרה הכי גדולה. [דהגם שכבר עברו כל השמדות ולא יהיו עוד כמ"ש אדמו"ר האמצעימג, ולא תקום פעמיים גו'מד, כיון שכבר די במה שעברנו עד עתה, ועכשיו הכל הוא בטוב, ואדרבא, עוד בזמן הגלות מתקיים בכאו"א מישראל והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיךמה, וכדאיתא בגמראמו שענין זה כבר הי' בפועל בזמן הש"ס, ובפרט כשהמלכות עוזרת לישראל בעסק התומ"צ, וגם כשנדמה שיש איזה בלבול הרי הולכים בדרכו של אברהם אבינו, היהודי הראשון, שבראותו נהר המעכבו מלקיים ציווי השם, עמד בתוקף ולא נתפעל, ואז נתגלה שלא הי' לזה שום מציאות אלא הוא דמיון בלבדמז, מ"מ, המצב דגלות (באיזה אופן שיהי') הוא צרה]. והבקשה היא שבקרוב ממש יהי' עמדת להם בעת צרתם. וכיון שבכל צרתם לו צרמח (לו בו'מט), הרי בודאי שבקרוב ממש מוציא הקב"ה את ישראלמהגלות, כמ"שנ ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, ועד שבאים להודות ולהלל לשמך הגדול, והדליקו נרות בחצרות קדשך, בבית המקדש השלישי, מקדש אד' כוננו ידיךנא.