ב. יש מפרשיםיב שביארו, שבהליכת האבק על כל ארץ מצרים יש ב' נסיםיג, חדא, עצם הליכתו מרחק רב כזה, ושנית, שכמות מועטה של אפר הספיקה לכל ארץ מצרים. וזהו מ"ש רש"י "הרי נסים הרבה", כי נס זה דהליכת האפר על כל ארץ מצרים, כלל שני נסיםיד.
ויש להוסיף עוד פרט בהנס, ובלשון המדרש — "ומשהטו זרק פיח כבשן מלא חפניו מה שאי אפשר ליטול מלא חפניו ואין בו ממש" — שעצם נטילת הפיח (דבר שאין בו ממש) ביד הוי נס, ומה גם לזורקו, ולמרחק רב כזה.
אבל רש"י שולל פירוש זה בדיוק לשונו, שכ' "נסים הרבה אחד. . ואחד כו'", הרי ברור דברו, שאין אלה אלא שני נסים בלבד ("אחד. . ואחד").
[ובפרט שכל הדגשה זו "אחד. . ואחד" מיותרת, דהו"ל רק לפרט הנסים ("נסים הרבה, שהחזיק כו' ושהלך האבק כו'"). ובפרט שבמדרש הלשון (כנ"ל) "נס גדול. . ועוד נס. . ועוד נס", ואילו רש"י משנה וכ' "אחד. . ואחד". ומזה מוכח, שלדעת רש"י אין הפירוש שכל נס הי' כללי שבו כלולים כמה נסים פרטיים, אלא שכ"א הי' נס אחד בלבד].
ועוד: אם כוונת רש"י היא לריבוי הנסים שבנסים אלו גופא, הו"ל לפרט יותר, וכמו "שהלך ונתפזר האבק על כל ארץ מצרים" (וכיו"ב) [וכן — פיח אין בו ממש], שבזה הי' מודגש שיש כאן שני פרטיםטז.
ג. ונ"ל בפשטות, כי זה פשוט, דבכל המכות הרי גוף המכה הי' דבר נסי. וכן בנדו"ד, שגוף מכת שחין ה"ה נס, דזה שנתהווה מציאות של שחין מפיח הכבשן, ה"ז גופא נס גלוי, ולכן כתב רש"י "הרי נסים הרבה", היינו שני הנסים שמפרט ביחד עם עצם נס המכהיז.