68

אבל פירוש זה דחוק קצת בלשון רש"י, שפשטות המשך לשונו מורה שקאי על פירושו "ופחד על הקרובים"^כג.

ואולי יש לומר, שכוונת רש"י ב"רחו­קים" ו"קרובים" אינה לריחוק וקירוב במקום, אלא הוא ע"ד ב' הסוגים שב­פרש"י בפסוק הקודם, דעל "אלופי אדום אילי מואב" כתב "והלא לא הי' להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים כו'", ועל "נמוגו" כ' "אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו", וזהו החילוק בין "רחוקים" ל"קרובים", ד"אי­מה על הרחוקים" היא אימתם של האו­מות שבנ"י נשארו "רחוקים" מהם בעת כניסתם לארץ, כי לא באו לרשת את ארצם, אלא שמ"מ נפל עליהם אימה מגבורתם^כד של ישראל; ואילו "פחד על הקרובים" הוא הפחד שנפל על אותם האומות שבנ"י הלכו לרשת^כד את ארצם.

ועפ"ז י"ל, ש"הרחוקים" ו"הקרובים" שבפרש"י כאן הם האומות שנזכרו בפסוק שלפנ"ז, דאדום ומואב (ש"לא עליהם הולכים") הם הרחוקים שעליהם נפלה אימה, ויושבי כנען (ש"אמרו עלינו הם באים כו'") הם הקרובים שעליהם נפל פחד — וע"ז הביא רש"י כתוב מפורש איך נתקיימה נבואה זו, שהפחד שנפל על יושבי כנען מקרי"ס, נשאר בהם עד שבנ"י עברו את הירדן, "כענין שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו'"^כד.

ולפי ביאור זה מבואר סדרם של "אי­מתה ופחד" בפשטות, דתחילה נפלה אי­מה על הרחוקים (אדום ומואב), ורק אח"כ נפל פחד על הקרובים שהם יושבי כנען.

ד. ויש לבאר הסדר בכתוב — "אימ­תה על הרחוקים, ופחד על הקרובים" — בעבודת האדם:

מלחמת ישראל עם האומות גם רומזת על מלחמת היצר, שכאו"א מישראל צ­ריך לכבוש את ז' המדות הרעות של נפשו הבהמית שיהיו תחת ממשלת הקדו­שה. ובאומות יש שני סוגים — "קרובים" ו"רחוקים": האומות ה"רחוקים" מבני ישראל, הם תאוות רעות כאלו שאיש ישראל רחוק מהם, שמצד טבע נפשו מופרך אצלו להכנע להם, אלא שלפ­עמים יצרו של אדם מתגבר עליו, ואחרי שנשקע בריבוי תאוות יכול להכשילו ר"ל גם בהם^כה; וה"קרובים" היינו אותן המדות רעות שקרובה יותר האפשריות שאיש ישראל יכשל בהם, ועיקר מלחמת היצר היא להתגבר על תאוות אלו.

והנה אמרו חז"ל^כו "אלמלא הקב"ה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org