סימן כו

סימן כו

הערות לשו"ע רבנו סי' תלג¹

בסי' תל"ג בק"א² ד"ה יכול להפיל כו' עד סה"ד, דהא בהא תליא כמבואר ברש"י ור"ן עכ"ל: הנה הר"ן³ גבי יחד לן בית העתיק לשון המכילתא יצא חמצו שנפל עליו מפולת כו' ואינו יכול לבערו כו', משמע דלכתחילה לא זהו ביעורו אפי' מדאורייתא (ואף דכתב כן בשם הרמב"ן, והרמב"ן בפי' החומש⁴ כתב שנפל גל גדול שהוא אבוד ממנו דלא קרינן ביה שלך, על כרחך צריך לומר דסבירא ליה להרמב"ן כשיטת הסמ"ק והמ"מ דבגבוה ג"ט חייב לבערו מדאורייתא (וכ"מ במ"א סי' זה⁵, שאחר דברי הסמ"ק העתיק לשון הרמב"ן ע"ש). משא"כ הר"ן דאזיל [בשיטת] רש"י דמדאורייתא הרי הוא כמבוער בגבוה ג' טפחים, מוקי נמי להמכילתא בכה"ג, ולכן השמיט מ"ש הרמב"ן גל גדול כו'). וא"כ העיקר בזה כהט"ז, שמדאורייתא אין חילוק [בין קודם ל' לתוך ל', אלא ... כוונתו] להטמין או לא, וחכמים הצריכו תוך ל' שיהא כוונתו לבער וממילא הוי כמטמין, אבל קודם ל' שאין צריך לבער אינו נקרא מטמין, ובאוצר חטין מחומצות שדעת הט"ז אפילו קודם ל' אסור היינו משום דדעתו לפנות אחר הפסח והילכך גרע טפי כדכתב כן להדיא, וא"כ לא תליא הא בהא.

*

שם⁶ ד"ה חייב לשכור כו', דאזדי לטעמייהו כו': פירוש כיון דסבירא ליה לקולא אם ביטל, אם כן בלא ביטל מיירי ודוקא באין בו, [א]בל ביש בו אפילו לא ביטל נמי, והתוספות דסבירא להו אפילו ביטל, סבירא להו דתיקו כו', וזהו עיקר בדעת התוס' שכתב כן להדיא בב"מ פרק המפקיד דף מ"ב, וכן ממ"ש התוס' בפסחים לא אטרחוהו חכמים משמע דמתני' מיירי בדרבנן, ואילו לרש"י ור"ן מתני' מיירי מדאורייתא, אלא רב חסדא הוא שחידש [שצריך] לבטל מדרבנן, וע"כ אין לומר כתירוץ הב'.

*

שם⁷ ד"ה א"צ לבטלו כו', עיין מ"א⁸ כו': ובאמת הוא לשון הרמב"ן [עה"ת]. ועיין במ"ש לעיל⁹ דהר"ן השמיט זה, ואם כן מכלל דסבירא ליה דאין נפקא מינה בזה דמדאורייתא אפילו אינו גבוהה כי אם ג' טפחים אין צריך לבערו, ומדרבנן צריך לבטל בכל ענין דנראה כשלו, דומיא דחמצו של ישראל בבית נכרי דברישא דמכילתא שכתב הר"ן דמדרבנן צריך ביעור. והמ"א לא כתב כן אלא לשיטת הסמ"ק דבהא מודה דאין צריך ביטול מדאורייתא אלא מדרבנן וכדעת רש"י והר"ן.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org