סימן כח

סימן כח

הערות לשו"ע רבנו סי' תלו¹

בסי' תל"ו [בק"א² ד"ה שום אדם כו'], ולא בעינן חצר המשתמרת לדעת הנ"י שם והובא בד"מ סי' רס"ח כו': עיין בהגה' רמ"א סי' ר' ס"א שם פסק דבמכר [או במתנה אם משומר לדעת המוכר או הו]א עכ"פ משתמר לדעת הנותן. וכדי שלא יהיו דברי רמ"א סותרים זה את זה צריך לומר דדוקא לענין שיהא רץ אחריהן ומגיען [והוא דוקא] שעומד בצד שדהו לא בעינן חצר המשתמרת, אבל אם אינו עומד בצד שדהו לא. וחילוק זה מוכרח גם כן לדעת [... וה]רמב"ם שפסקו דגם במתנה בעינן חצר המשתמרת ואפילו הכי כתבו במתנה אע"פ שרץ אחריהן ואינו מגיען וע["כ כ"כ].

*

שם³ ד"ה יש לחוש כו', הר"ן דחה ירושלמי זה כו' כאן אין דאורייתא כו' לשיטת הר"ן כו': הנה נמשך בזה אחר הב"ח והמ"א שכתבו כן לדעת הר"ן, אך הם כתבו טעם אחר שאין כאן ודאי חמץ בשעת הביעור דשמא הלך לאיבוד כו', ולא [נראה] לי' להרב לומר כן, לפי שיטתו דפסק⁴ כהפר"ח דבית שאינו בדוק חייב מדאורייתא לבדוק, [ולכן כתב⁵] טעם אחר מפני שאינו מצוי כמ"ש בפנים. ולכן כתב⁶ לדעת הר"ן מי שיש לו חמץ בעיר אחרת כו' (מיהו מאי דפריך מסי' תמ"ג בלאו הכי לא אתי שפיר לדעת הר"ן דסבירא ליה כהגאונים דמצרכי ביתו ורש[ותו] דוקא, ובשו"ע נמשך לדעת הרא"ש כמ"ש סוס"י ת"מ⁷). ועיין בר"ן דפ"ק שסיים דלא מקיימא התו[רה] דלא ימצא בגבולין כו'. ומ"ש הר"ן כאן עשאוהו כחמץ [שנפלה] עליו מפולת כו', עשאוהו דייקא, ור"ל דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ורבנן הוא דאצרכוהו לבער, והם אמרו והם אמרו היכא שאין בידו בשעת הביעור דמי לחמץ שנפלה עליו מפול[ת] דפטור משום שאין בידו לבער, כמ"ש בשם הר"ן בהמכילתא, אלא דמפולת שרי מדאורייתא משום שאין בידו כלל והכא הרי עכשיו קודם שיוצא בשיירא יש בידו לבערו אבל [היכא] שהוא קודם ל' יום שלא חל עליו חובת ביעור עשאהו חכמים כחמץ שנפלה כו'. ואף דגם אחר שיצא בשיירא יש בידו לבערו על ידי שליח, צריך לומר דבממונו לא אטרחוהו רבנן כ[יון] דביטל. משא"כ בלא ביטל דהוה מד[אורייתא לא דמי] כלל למפולת כמ"ש לעיל. וכ"מ מדקדוק לשון הר"ן דגבי מפרש כתב⁸ עשאוהו כחמץ כו' וגבי אוצר כתב⁹ דהיינו חמץ שנפלה כו'. ולפיכך לא הביא בב"י שום חולק על הר"ן, אע"ג דבמפולת סבירא ליה כהסמ"ק, מכל מקום הכא גם הסמ"ק מודה, שהרי גם הר"ן סבירא ליה דהכא לא דמי למפולת מדאורייתא ואפילו הכי עשאוהו כו', ואם כן הוא הדין והוא הטעם לסמ"ק. ודמי לככר בבור¹⁰ שכתב המ"מ דאין צריך סולם אם ביטל אע"ג דאזיל בשיטת הסמ"ק עיי"ש. והירושלמי¹¹ אפשר דסבירא ליה דביטול לא מהני לחמץ הידוע. וכ"מ בירושלמי פרק כל שעה שהביא הב"י סי' תל"ד רב אמר כל חמץ שיש לו בבית ואינו ידוע לו כו'. וכן כתב הפר"ח בשם הכלבו. ולפיכך פסק הכלבו כהירושלמי. אבל אנן לא קי"ל הכ[י] כמ"ש הב"י סי' תל"א (ועיי"ש בפר"ח שהביא ראיה מככר בבור), ואם כן הכי נמי לא קיי"ל כהירושלמי. ומ"ש הרמב"ם¹² סמ"ג וסמ"ק זקוק לבדוק, היינו לומר דתוך ל', וכן קודם ל' אם דעתו לחזור, אפילו בספק חמץ צריך בדיקה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org