סי' קעח ס"א, ונטל המאכל כו': מסי' ר"ו2 אינו ראיה, דיש לומר דעתו על המאכל ולא על המקום3, וכדמסיק הרב בעצמו4. אלא שכ"מ ודאי5 בסי' ח' בש"ע סי"ג, דלא ס"ל כמהר"ם6. עמ"א שם7.
שם ס"ד, שכמו שמועלת חשיבותו כו': נדחק מאד לקיים דברי המ"א בשם הר"ן8. ועיין בת"י תשובה ז' בסופה. ובאמת הר"ן כתב כן אליבא דרבי יהודה9, ואנן קי"ל כת"ק כדמסיק הרב בעצמו10. וכ"מ בגמ' דאין לחלק בין חוזר למקומו או לא, דאם כן מאי פריך לרב חסדא11. ובזה אתי שפיר מ"ש הרב12 להר"ן למה לן למימר להודיעך13 כו' למ[..] לרבותא כו', דזהו פשיטא כיון [...], והא בהא תליא. והב"ח14 כתב דאסור לכתחלה כמ"ש הכלבו15, דסבירא ליה דהכלבו אוסר אפילו רוצה לאכול שם, וכ"מ [...] רמ"א סי' א'16 [ומ"ש] לא פליג אר"ן, היינו [לשיטת] הב"י דקיי"ל כהרמב"ם17. מיהא יש להחמיר [...] שזהו גם כן ... וכ"מ במ"א סי' תע[ט ס"ק ב]). וסבירא ליה נמי דגם לחששת הכלבו מהני דעת18. וזהו כוונת המ"א במ"ש המ"א מס"א19, רוצה לומר דכמו דהתם מהני דעת הוא הדין נמי הכא. עיין ב"ח דכתב כן להדיא. ומיהו אינו מוכרח, דהתם הטעם משום שינוי מקום20 והכא משום גזרה21. אלא ודאי העיקר בזה כמ"ש הרב. והכא שאני כיון דמשום שינוי מקום אין קפידא אלא משום עקירה, דמי להולכי דרכים שאינו חשוב עקירה, משא"כ לעיל דאסור משום שינוי מקום, לא דמי להולכי דרכים שמקומם עמם, ולא כט"ז, משא"כ דעת השו"ע צ"ע. ועיין ב"ח. וצריך לומר כמ"ש המ"א דהכא מיירי [...].