לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים יח
400מחרת יוהכ"פ
. . . סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר: פעם למחרת יוהכ"פ נכנסתי אל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק ואשאל אותו: ומה עתה?
ויענני: עתהא ביחודב צריך לעשות תשובה (איצטער ערשט דאַרפן תשובה טאָן).
והנה מיוהכ"פ עד סוכות ימי שמחה הםג ומכל שכן ימי חה"ס עצמם.
ומזה ראי' נוספת אשר כל עבודות השי"ת צ"ל בשמחהד וגם אפילו עבודת התשובה בכלל, אף שלכאורה מביאה היא למרירות וכו'.
ואדרבא, לאידך גיסא: ההתבוננות במציאות ענין התשובהה, ושאין לך דבר העומד בפני התשובהו, ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' בלי שום ספק וס"ס בעולםז,
מביאה לשמחה רבה.
ואם בר"ה, ועשי"ת בכלל, אמרז"ל שצריך להיות לא רק „ברעדה" אלא „וגילו ברעדה" הרי בימי השמחה שבין עשי"ת וחה"ס, ובזמן שמחתנו דחה"ס ובזמן שמחתנו דשמע"צ ושמח"ת, אף כי כמובן חלוקים הם במדריגות השמחה שבהם ואופנהט, אבל הצד השוה שבהם שצ"ל בשמחה גדולה ביותר.
והשי"ת יזכנו לקיומו של היעוד ישמח ישראל בעושיוי, שעל ידי זה יהי' ג"כ ישמח הוי' במעשיו, במהרה בימינו ממש.