16

משלימה כל שבעת ימי החג^*17;

משא"כ לאופן הב', הרי הברכה חלה על כל רגע ורגע של זמן המועד^טז, היינו שכל רגע ורגע של המועד חייב בברכה זו, אלא שהברכה שבליל ראשון פוטרת כל החג כולו. ולפ"ז, גם כשמברכים בשאר ימי החג אין הפירוש שבירך בזמן דתשלומין, אלא כל המועד הוא זמנה^יח.

[ונפק"מ להלכה^יט — ע"ד מ"ש ה­צפע"נ^כ בנוגע למצוות שיש להן זמן נמשך, דיש לחקור "אם ר"ל דהחיוב הוא עליו תיכף רק שיכול להשלימו בזמן, או שמתחילה הדין כך שיכול לעשותו כל^כא זמן זה"^כב — "ונפק"מ אם אירע לו אונס אח"כ אם הוי גדר תשלומין אז עבר" (כיון דבעת החיוב לא הי' אונס), משא"כ אם כל הזמן הנמשך נקרא זמן המצוה, אזי אינו עובר כי נאנס בזמן החיוב].

ג. עפ"ז יש לבאר טעם הוספת ה­רמב"ם בטעם אי אמירת שהחיינו בשביעי של פסח "(מפני שאינו רגל בפני עצמו) וכבר בירך על הזמן בתחלת הפסח":

זה שאין מברכים שהחיינו בשביעי של פסח לפי שאינו רגל בפני עצמו, יש לבאר בשני אופנים — בהתאם לשני האופנים הנ"ל (סעיף ב):

א) כיון שאינו רגל בפני עצמו רק המשך לימים הראשונים, מעיקרא אין חיוב לברך שהחיינו, כיון שאין כאן חידוש, שהרי לא "הגיענו" למועד חדש.

ב) בעצם יש חיוב ברכת שהחיינו על

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org