177

השראת השכינה באופן קבוע, שהחלה ביום השמיני במשכן, באה לידי ביטוי רב יותר בבית­-המקדש. כידוע^כב, המשכן נקרא "אוהל", "דירת עראי^כג", לא דירת-­קבע; לעומתו, "בית" (בית­-המקדש) הוא דירת­קבע^כד, דירה קבועה ונצחית. מאז שבנו^כה את בית­-המקדש בירושלים, הוא נעשה המקום הקבוע והנצחי של השראת השכינה^כו ("זאת מנוחתי עדי עד^כז").

"קביעות" מוחלטת זו וה"חזקה" של השראת השכינה בבית-­המקדש, תהיה באופן מלא ושלם בבית-­המקדש השלישי, כאשר קביעותו המלאה והנצחית של בית­ה-מקדש — בית נצחי^כח — תהיה גלויה וברורה לעין-­כל.

* * *

הדברים האמורים מרומזים גם-­כן בפסוק המסיים^כט את המזמור "תפלה למשה" (מזמור צדי"ק בספר תהילים): "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו":

חכמינו ז"ל אומרים^לא, שפסוק זה היה תפילתו של משה רבנו בקשר להקמת המשכן: "אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'"; כלומר שתפילת משה פעלה את השראת השכינה במשכן. בזה מודגש, שהשראת השכינה היא באופן של "כוננה עלינו" (ביסוס ויציבות) — מתוך קביעות לדור דור.

ועד שבזה גם נרמזת נצחיותו של בית­-המקדש השלישי, כמאמר חז"ל על הפסוק הנ"ל, שהמלים "ומעשה ידינו כוננהו", מכוונות לבית-­המקדש השלישי,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org