השנה החלה מיד ב"חזקה" של שלושה ימי קדושה רצופים (כאשר שני ימי ראש-השנה, ה"ראש" של השנהח, הובילו מיד אל יום השבת-קודש); אחר-כך נשנתה "חזקה" זו (בחוץ-לארץ) פעמיים נוספות בחודש תשרי (בימים הראשונים והאחרונים של חג הסוכות). כך שבמשך חודש תשרי (החודש הכלליט) היתה "חזקה" בתוך "חזקה".
לאחר מכן חזרה תופעה זו על עצמה ב"ראש השנה לחסידות" — חג הגאולה של רבנו הזקן, י"טכ כסלוי — וכן בימי השמחה של פורים.
משמעותה של "חזקה" (מלשון חוזק, תוקף) היא, שבשלוש הפעמים (של קביעת דברמה או של היותו חוזר ונשנה) חלה בדבר קביעות, ויש ביטחון ותוקף שכך הוא יישאר.
ובזה מתבטאת ההוראה והנתינת-כח של ה"שנה משולשת" — שעניני קדושה, תורה ומצוות, מתחזקים השנה וחודרים בכל המציאות, כך שהם מותירים השפעה נמשכת גם על העתיד.
* * *
בחודש ניסןיא (שהוא "ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנהיב") הנוכחי מתבטאת "חזקה" זו של קדושה בקריאת התורה בראש החודש:
חודש ניסן, אשר ראשו (ראש-חודש, ה"ראש" של החודשיג) חל השנה בשבת פרשת החודש — החל בקריאה משולשת, בשלושה ספריתורהיד — הקריאה של פרשת ויקרא, של ראשחודש ושל פרשת החודש.