ושצריך להיות — כמו כל עניני טוב וקדושה — באופן של "מעלין בקודשט".
* * *
כשם שאנו רואיםי בחיים הגשמיים של האדם שהלב מעביר חיות ("כי הדם הוא הנפשיא") לכל האברים (כמאמר: "לבא פליג לכולי שייפיןיב" — הלב מחלק לכל האברים) — כך הדבר בחיות הרוחנית של יהודי, שבהתאם לעומק ולתוקף רגש הלב היהודי אל הקב"ה באותה מדה הדבר מתבטא בעבודת ה' בכל ה"אברים", כוחות הנשמה שלו.
כידועיג, ישנן שתי דרגות כלליות ב"עבודה שבלב" — השאיפה של הלב היהודי אל הקב"ה, שהיא המקור והשורש של עבודת ה':
דרגה אחת היא שיהודי נמשך וחפץ להתקרב יותר ויותר אל הקב"ה ברגש הלב שלו, ודרגה נעלית יותר — "פנימיות הלב (היהודי)", שהיא "תנועה" ורגש של התקשרות גמורה ודביקות עם הקב"ה, פנימיות נקודת הלב הקשורה לגמרי ומאוחדת עם הקב"היד, יותר מכפי שהאדם תלוי ומאוחד בחייו, במקור החיים שלו.
וכאמור — "לבא פליג לכולי שייפין": בהתאם לשני סוגי הדרגות שבלב הוא השינוי בפעולת הלב בכל כוחות ואברי האדם בשלושת הענינים הכלליים האמורים: (לב) לדעת, (עינים) לראות, (אזנים) לשמוע — שינוי בין ההשפעה באופן הרגיל לבין ההשפעה באופן הנעלה והעמוק של הדעת הראיה והשמיעה, משום שהן נובעות מן הדביקות של פנימיות הלב ולכן הרי הן באופן נעלה יותר
* * *
(לב) לדעת: ישנה הבנה באלקות לפי שכל האדם המוגבל הנקראת בשם "דעת