מצוות התורהח) — הרי אפשר לפרש, שאמירה זו השני' היא אמירה לב"ד, "להזהיר ב"ד על הכהנים"ט.
[וע"ד פירוש האור החיים כאןי, ד"כנגד הכהנים אמר אמור אל הכהנים, וכנגד אזהרת אחרים שלא יטמאו אמר ואמרת אליהם", ומביא מה שנאמר בסוף ענין זה "וידבר משה אל. . כל בני ישראל", "וזה יצדיק לך פירושנו שאזהרה בא כאן גם לישראל שלא יטמאו הכהנים"יא].
והתמי' גדולה עוד יותר: בהמשך הכתובים כאן מצינו כמה ציוויים לב"ד על הכהנים: לאחרי אזהרת טומאה נאמריב "קדושים יהיו לאלקיהם גו'", ובפרש"י "קדושים יהיו — על כרחם יקדישום ב"דיג בכך" (להפריש הכהנים מן הטומאה), וכן אח"כ (גבי נשים האסורות לכהן) נאמריד "וקדשתו" ופרש"י "על כרחו, שאם לא רצה לגרש הלקהו ויסרהו עד שיגרש" (שפשוט שהכוונה בזה לב"דטו) — הרי שבפרשה זו נכללו ציוויים לב"ד, ועפ"ז גדלה התמי', מנ"ל לרש"י בפשוטו של מקרא לחדש שהכוונה באמירה השני' ("ואמרת אליהם") היא "להזהיר (כהנים) גדולים על הקטנים", ולא — "להזהיר ב"ד על הכהנים"?
ולכן מעתיק רש"י את התיבות "(אמור) אל הכהנים", שבזה שולל את הפירוש הנ"ל שהיתה כאן אמירה לב"ד (של ישראל) להזהירם על הכהנים, שהרי מפורש בכתוב "אמור אל הכהנים", וא"כ גם האמירה השני' (ואמרת אליהם) באה בהמשך לזה היינו לכהנים, ולכן פרש"י "להזהיר גדולים על הקטנים", שע"פ פרש"י בפשוטו של מקראטז, אין בכלל