כט ראה באר היטב או"ח סתקע"א סק"א (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סוס"ג) — דכל המעשים (מצות) שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעו"ה מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה ומוציא מהקליפה. ובהל' ת"ת שם, דכיון שלא ידח ממנו נדח (שאזי מוציא מהקליפה כל התורה ומצות וחוזרים לקדושה בחזרתו) לפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם.
ל ומכ"ש ממ"ש הרמב"ם (אגרת השמד (אות ד' ד"ה והמין הרביעי). אגרת תימן (ספ"א)) לענין ירבעם בן נבט, אף שהוא יוצא מהכלל ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" (סנהדרין ר"פ חלק).
לא ראה הל' ת"ת שם, שגם להדיעה ד(הא דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה הוא רק כשמקיים המצות אבל) אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי — ה"ז רק בלימוד התורה, משא"כ במצוה לכו"ע ובכל אופן צריך לקיים מצות — ראה קו"א שם סק"א.
לב והרי מזה שגם רשע שמוסיף כח בקליפות נצטווה ומחוייב לקיים מצות ה' (ראה הערות שלפנ"ז), שמצוה הוא לשון צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקותי מה, ג. דרך חיים שער התפלה (נב, סע"ב). סה"מ תרח"ץ ע' נב. סה"מ הש"ת ע' 72 ואילך. ועוד), מוכח גם שבדבר מצוה שלו ישנה קדושת המצות. ויתירה מזו: קדושת המצוה מכניסה את האדם ברשות הקדושה, צוותא וחיבור עם הבורא. ולהעיר ממשנ"ת כמ"פ בפי' מחז"ל "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שב"תוך" ופנימיות כל איש ישראל ישנה כוונה לשמה (כפס"ד הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) שכל איש ישראל רוצה לקיים כל המצות), והיינו דלא רק שהמעשה נעשה כתיקונו (ראה קו"א שם), אלא שיש בזה (עכ"פ בהעלם ובפנימיות) גם הכוונה "לשמה". וראה לקו"ש ח"כ ע' 50. ועוד.
בגלוי כט ל לא לב
כט ראה באר היטב או"ח סתקע"א סק"א (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סוס"ג) — דכל המעשים (מצות) שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעו"ה מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה ומוציא מהקליפה. ובהל' ת"ת שם, דכיון שלא ידח ממנו נדח (שאזי מוציא מהקליפה כל התורה ומצות וחוזרים לקדושה בחזרתו) לפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם.ל ומכ"ש ממ"ש הרמב"ם (אגרת השמד (אות ד' ד"ה והמין הרביעי). אגרת תימן (ספ"א)) לענין ירבעם בן נבט, אף שהוא יוצא מהכלל ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" (סנהדרין ר"פ חלק).לא ראה הל' ת"ת שם, שגם להדיעה ד(הא דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה הוא רק כשמקיים המצות אבל) אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי — ה"ז רק בלימוד התורה, משא"כ במצוה לכו"ע ובכל אופן צריך לקיים מצות — ראה קו"א שם סק"א.לב והרי מזה שגם רשע שמוסיף כח בקליפות נצטווה ומחוייב לקיים מצות ה' (ראה הערות שלפנ"ז), שמצוה הוא לשון צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקותי מה, ג. דרך חיים שער התפלה (נב, סע"ב). סה"מ תרח"ץ ע' נב. סה"מ הש"ת ע' 72 ואילך. ועוד), מוכח גם שבדבר מצוה שלו ישנה קדושת המצות. ויתירה מזו: קדושת המצוה מכניסה את האדם ברשות הקדושה, צוותא וחיבור עם הבורא. ולהעיר ממשנ"ת כמ"פ בפי' מחז"ל "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שב"תוך" ופנימיות כל איש ישראל ישנה כוונה לשמה (כפס"ד הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) שכל איש ישראל רוצה לקיים כל המצות), והיינו דלא רק שהמעשה נעשה כתיקונו (ראה קו"א שם), אלא שיש בזה (עכ"פ בהעלם ובפנימיות) גם הכוונה "לשמה". וראה לקו"ש ח"כ ע' 50. ועוד.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org